צפיתי בה מבעד לחלון, לפני כן היה ערפל, כמעט ואי אפשר היה לראות כלום מעבר לבניין ממול וגם אותו בקושי.
לא חשבתי שהוא יתפזר אך זה קרה, הוא התפוגג לו.
השמיים נשארו חשוכים, זה הרגיש לי כמו השעות המוקדמות של הלילה מאשר השעות שלפני הבוקר.
אם אמשיך לבהות בחלון, הזריחה לא תמהר להגיע אז המשכתי בעיסוקיי. הקשבתי למוזיקה, ציחקקתי, עישנתי, השתעממתי, התעניינתי,
ציוץ.
הורדתי את האוזניות, הבטתי לחלון.
השמיים התבהרו.
לפני ששמתי לב, השעה הייתה כבר 5 וחצי לפנות בוקר.
זריחה, אחרי כ"כ הרבה זמן שלא התעמקתי בה...
בהיתי בה, גוונים אפרוריים התערבבו עם תכלת ועם ורוד, מה שיצר גוון סגלגל עדין.
שכחתי כמה אני אוהבת את זה, שכחתי מה זה מעורר בי.
בתקופה האחרונה לא יכולתי לראות את הזריחה,
לא רציתי אפילו, הייתי אטומה, לא חשבתי שיזדמן לי לראות אותה בזמן הקרוב.
עד עכשיו.
לבד או לא, השמש זורחת בכל זאת.
Over you
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
•Serenity•