עריכה:

אני מצטערת שלא העלתי פרק כבר כמה זמן..

אני עובדת על הפרק,

אז שיהיה לכם צוום קל וגמר חתימה טוובה (:

~~~

פרק לפני האחרון !!

אני כל כך שמחה (:

יש כבר 8 מנויים !

תוודה רבה לכל המנויים 

אני-"ערן..אני.. בהריון.." אמרתי, בעודי יוצאת אליו. 
לא יודעת אם שמחה ומאושרת מזה שאני אמא, דבר שכול אישה חולמת. 
או עצובה שזה נעשה בכוח, שאהבה לא הייתה שותפה למאורע שקדם זאת. 
או אולי מפחדת, מפחדת שהתינוק שלי לא יחיה כמו כול ילד רגיל, 
שאולי, גם הוא כמו ערן, יצטרך לשמוע את קולה של אמו, זועקת ומתחננת לעזרה... 

ערן- קארין..קארין.." אמר מנסה לעורר אותי ממחשבותיי. 
אני-"ערן..אני..אני.."אמרתי בזמן שהדמעות פורצות החוצה, בבכי מתגבר. 
ערן-"מה קרה?!" 
אני-"אני לא רוצה אותו!! אני לא רוצה את הילד הזה!!!" צרחתי, 
חוזרת על שני המשפטים האלו שוב ושוב, 
צורחת בעוד שכול הגוף שלי רועד, שאני כולי מפוחדת, שאני בוכה ובוכה. 
ערן-"קארין..די תירגעי רגע.." 
אני-"לא!! לא אני לא רוצה אותו!! לא!!" המשכתי לצרוח. 
ערן-"קארין.." הוא אמר מנסה להתקרב אלי, להרגיע קצת. 
אני-"אני לא רוצה אותו.." לחשתי לעצמי, 
מחזיקה את ראשי, מבלגנת את שערי, נושכת את שפתי התחתונות, 
ומפחדת, מפחדת פחד כה איום. 
הלב שלי החל לדפוק מהר יותר ויותר, 
כל כך לא רציתי את הילד הזה, 
אני לא רוצה שהוא יהיה שלי!! 
ערן-"למה את מפחדת, קארין? 
ממה את כל כך מפחדת?!" שאל, 
מוריד את ידיי משערי, מסדר אותו בעדינות, ונושק לי במצח. 
אני-"לא..אני..אני רוצה שהוא ימות..אני רוצה שהילד הזה ימות!!" צרחתי, 
מביטה בערן, תולה בו מבט שמתחנן לעזרה, שיעזור לי, שיענה לבקשה שלי. 
ערן-"דיי קארין..הכול יהיה בסדר.." 
אני-"תעזור לי ערן..תעזור לי להרוג אותו.." התחננתי בפניו. 
ערן-"קארין..אני לא יכול לעשות את זה..." אמר בצער. 
אני-"תעזור לי ערן..בבקשה.." התחננתי אליו בשנית. 
ערן-"קארין.." אמר בקול עצוב. 
אבל לפני שהוא הספיק להמשיך, 
נתתי לו נשיקה בלחי, ואז בלחי השנייה.. 
הוא נירתע והביט בי המום. 
זאת הייתה הפעם הראשונה שנגעתי בו, ליטפתי או חיבקתי, או נשקתי אותו מרצוני... 
אני-"ערן..אני מתחננת.." יבבתי. 
ערן-"שש..." אמר מלטף את ראשי. 
ערן-"אני אעזור לך..הכול יהיה בסדר.." אמר מנשק אותי, 
נשיקה רכה, נשיקה נעימה וארוכה. 
לאחר מכן חבקתי אותו, חיבוק מודה. 
כל כך שמחתי, הוא יעזור לי, יעזור לי להעיף ממני את הדבר הזה שנמצא לי בבטן!! 
אני-"תודה.." לחשתי לאוזנו. 
אחרי כמה דקות קמנו. 
התחלנו ללכת בחזרה לכיוון השולחן.. 
לאחר מספר צעדים, הרגשתי סחרחורת מחרידה, והתעלפתי.. 

פקחתי את עניי לאט לאט. 
ערן-"קארין.." שאל מביט בי המום, 
לא יודע אם עניו מטעות אותו או שבאמת התעוררתי. 
ערן-"קארין..תודה לאל שהתעוררת, את ישנה כבר כמעט יום שלם." אמר נאנח ברוגע. 
אני-"מה? איפה..איפה אני?" שאלתי בגמגום, מביטה לצדדים. 
ערן-"את בבית חולים.." 
אני-"מה?!" 
ערן-"זה בית חולים פרטי, של המשפחה, יש כאן רופאים מצוינים!! את יכולה להירגע.." אמר ברוגע מחייך אלי. 
אני-"תודה ערן!!" אמרתי מחבקת אותו בחוזקה. 
ערן-"זה רק בית חולים, עכשיו שאת בהריון אז ע.." 
אני-"אני יודעת ערן.." קטעתי אותו בשמחה. "הבאת אותי לכאן כדי שאני אעשה הפלה לא?!" אמרתי מרוצה בחיוך. 
ערן-"בקשר לזה..תקשיבי רגע.." 
ושוב, נקטעו דבריו של ערן, שהדלת נפתחה והרופא נכנס. 
ערן הביט בו. 
הרופא-"שלום גברת צעירה..סופסוף את ערה.." אמר בחביבות. 
שלא כמו כל הרופאים הקרים הייתה בו חמימות שגורמת להרגשה נינוחה. 
אני-"חח..כן.." אמרתי מחייכת. 
הרופא-"שלום אדוני!" אמר לערן, בטון ובמבט רציני. 
ערן-"שלום.." השיב באדישות. 
הרופא-"טוב..אז, הבדיקות יצאו חיוביות!" 
אני-"מה?!" שאלתי, לא מבינה את המפשט.. 
הרופא-"התינוק בסדר גמור, הכול תקין אצלו, את יכולה להיות רגועה..." אמר שוב בחמימות. 
אני-"אבל..אני רוצה לעשות הפלה.." אמרתי לו בכעס. 
הרופא-"את בטוחה?!" שאל מביט בערן. 
הרופא-"ערן אמר שרק צריך לבדוק שהוא בסדר!! 
וחוץ מזה, את יודעת מה ההשלכות של זה?! 
אני בטוח שאת רוצה את התינוק הזה,לא?! וגם אין בעיה של גיל.." 
אני-"אל תדבר שטויות, אני לא רוצה את הילד הזה!" צרחתי עליו. 
הוא הביט בי המום והשפיל את ראשו מטה, 
זה גרם לי להרגיש רע עם עצמי, הצטערתי שצעקתי עליו, אבל לפני שהספקתי להתנצל בפניו.. 
ערן-"קארין זה מספיק!!"אמר ערן, מרים את כולו בכעס. 
הוא הביט בי בכעס, כועס על הכול, ובמיוחד מחוסר הכבוד שנתתי לו ולרופא. 
ערן-"תודה, אנחנו נלך.." פנה ברוגע על הרופא, לאחר דקה בודדה. 
הוא התקרב אלי, ותפס את ידי. 
אני-"לא..אתה אמרת שתעזור לי.." אמרתי בכעס, 
שדמעות מתחילות לרדת. 
ערן-"אני עוזר לך!! אני מגן עליך מעצמך!! 
תפסיקי כבר עם השטויות שלך!! 
זה נמאס עלי, וזה נגמר כאן ועכשיו!!" ציווה, מרים את קולו בעצבים. 
אני-"לא..אני לא רוצה אותו.."יבבתי כילדה קטנה. 
ערן משך אותי משם. 
יצאנו לבחוץ, שם חיכה לנו ויקטור הוא הביט בערן, 
הוא שאל אותו משהו שלא הבנתי, ואז ויקטור הביט בי ברחמים. 
אני-"אני לא מסכנה! אז אל תסתכל עלי ככה!!" צעקתי עליו. 
ויקטור-"אין לך מה לדאוג ילדונת.." אמר ברוגע וליטף את ראשי. 
למה כולם מרחמים עלי, מתייחסים אלי יפה למרות היחס שאני נותנת להם, למה?! אני לא מבינה... 
אני וערן נכנסנו למכונית השנייה, ויקטור היה בראשונה, 
והיו שם עוד כמה בריונים, שנכנסו לשתי המכוניות הנוספות, 
לא הבטתי והתעמקתי מספיק כדי לספר לכן את מספרם. 
במשך כול הנסיעה בכיתי. 
ערן לא דיבר איתי, רק מידי פעם הביט בי בצער, מלטף את ראשי בעדינות וחוזר להסתכל לכביש... 
אחרי עשרים דקות,הגענו לשער, 
ראיתי איך הוא נפתח באיטיות, ואיך אנחנו נכנסים פנימה. 
יצאנו מהמכוניות. 
בלי לחכות לערן או למישהו אחר התחלתי לצעוד לכיוון הבית בעצבים... 
כל כך כעסתי!! 
כעסתי על ערן שכול זה קורה לי בגללו, 
כעסתי על הילד המחורבן שיש לי בבטן, 
כעסתי על ויקטור שכל כך מקשיב ונאמן לערן ואף פעם לא ניסה לעזור לי, 
כעסתי על הרופא שלא הקשיב לי ועשה לי את ההפלה, 
כעסתי על דניאל שלא עמד בהבטחה שלו ולא הגן עלי, 
כעסתי על ההורים שלי שהכניסו אותי לכול המצב הזה, 
כעסתי על סלינה שלא נתנה לי שיחה קטנה, 
כעסתי על נוי שהלשינה עלי וכול הזמן הייתה מקרקרת סביב ערן, 
כעסתי על כל הבריונים הטיפשים שנמצאים בכול פינה, 
כעסתי גם על לירני שלי, שהוא עזב בלי לקחת אותי איתו!!! 
בשלב הזה הדמעות רק התחזקו בבכי שוטף, 
אבל הכי הרבה, הכי הרבה כעסתי על אלוהים, כעסתי עליו שנתן לי את החיים האומללים האלו!!! 
למה הוא לא יכול היה לתת לי חיים רגילים?! 
למה אני צריכה לסבול את זה?! 
למה?! 

נפלתי על הרצפה, מתכנסת בתוך עצמי, בוכה ובוכה, כועסת ורוגזת, 
מאוכזבת, מאוכזבת מהכול-מהאנשים מהעולם מאלוהים.. 
מתפללת שיבוא כבר הסוף שיסיים על כול זה.. 
ערן, ויקטור וכול שאר הבריונים רצו לכיווני. 
הם ניסו לגעת בי אבל כל נגיעה צרחתי חזק יותר ויותר, 
הרגשתי איך לאט לאט אני הולכת ומשתגעת... 

התעוררתי בבוקר, מביטה במיטה הלבנה, מרגישה את המטלית הלחה שנמצאת על מצחי. 
ערן נכנס. 
הוא הביט בי בלי לדבר, לא יודע מה עובר עלי, לא רוצה להכביד בדבריו, מפחד שיקרה לי משהו. 
הוא ישב לידי, לוקח את ידי השמאלית ואוחז בה בעדינות. 
לא דיברנו. 
אני שכבתי במיטה עוצמת את עניי מידי פעם ומנמנמת, והוא רק החזיק את היד שלי. 
אחר שעה ומשהו.. 
ערן-"קארין, אני לא רוצה שיקרה לך משהו, את יודעת כמה אני אוהב אותך, אבל..הילד הזה.. לא משנה מה תאמרי ומה תעשי הוא יחיה, ואת תראי איך עם הזמן את תקשרי אליו, תאהבי אותו, את תרצי אותו כל כך את לא תוכלי להיפרד ממנו.. 
תני לו ניסיון קארין.." אמר מביט בי בצער וכאב. 
אני-"אבל..אבל.." אמרתי מרגישה איך שוב הלב שלי דופק מהר יותר משנייה לשנייה. 
אני-"אני מפחדת..אני לא רוצה את זה.." 
ערן-"תיקחי את זה בתור התחלה חדשה.. 
אחרי הכול, את עברת הרבה, אני לא חושב שזה יזיק לך! 
להפך זה ייתן לך חיים חדשים, יכניס לך משהו טהור ונקי לחיים, את תראי איך הכול ישתנה.." 
אני-"זה העניין!!" צרחתי, מרימה את עצמי לישיבה ממולו. 
אני-"זה בדיוק העניין!! 
מה יקרה אם הילד הזה יסבול, מה יקרה אם יקרה לו בדיוק מה שקרה לך?! 
אם הוא יחווה את אותה חוויה?! 
אם הוא יהפוך להיות כמוך?! 
למה הוא צריך לצאת לעולם כזה, לעולם של כאב?! 
שהכול פה מוכתם בדם?! 
אם יקרה לו משהו?! 
מה יקרה שאני כבר יהיה קשורה אליו?! 
שאני אוהב אותו כמו את כול מי שאי פעם אהבתי?! 
גם הוא ימות?! 
גם אותו תרצח מול העניים שלי?! 
אני לא רוצה ילד שיצא למקום כזה, לחיים כאלה!! 
אני רוצה ילד מאושר ילד שיהיו לו חיים טובים שלא תחסר לו כול האהבה שבעולם!!" 
צרחתי עליו, מוציא את כול מה שהיה בליבי, 
מתוודע בפניו, מסבירה לו ולי, למה יש לי את כול השנאה, השנאה הזאת שאני רוחשת לילד התמים הזה, לילד הזה שלא עשה לי מאומה.. 
ערן-אני מצטער.." אמר משפיל את ראשו לרגע. 
ערן-" אבל מה את חושבת שאני רציתי לחיות את החיים שלי?! 
אני יכול לומר לך, שאני לא מתחרט על שום דבר שאי פעם עשיתי!! 
קארין, אני יכול להבטיח לך שהילד הזה יקבל אהבה, יחיה חיים טובים, 
את כל רצונו הוא יקבל, אני לא אפריד אותו ממך, אני בחיים לא אפגע בו, הוא יהיה ילד מאושר!! 
ואני רוצה גם שאמא שלו, שגם המלאך שלי יחיה את החיים האלו.. 
נמאס לי לראות רק את העצב הכאב והפחד שיש בך!! 
אני רוצה לראות את האהבה שאת נותנת, 
אני רוצה לראות את החיוך היפה שלך נמתח על הפנים המושלמים שלך, 
אני רוצה שנחייה ביחד חיים מאושרים, 
אני מבטיח לך שאני לא אפגע בך.. 
תאמיני לי..תתני לי את היכולת הזאת.. 
אל תעשי שטויות, אל תעשי דברים שיגרמו לי לאבד את עצמי.. 
אני מתחנן קארין.." אמר מחבק אותי. 
אני-"אני..אני מסכימה.." אמרתי לבסוף. 
כמה שזה היה מוזר כול מילה שהוא אמר הייתה נכונה!! 
הדמעות הפסיקו לנזול מהשנייה שהוא ניגב אותן, מהשנייה שבה הוא נישק אותי באהבה, נשיקה קטנה ורכה בשפתיים. 
ערן-"תתקלחי ותרדי לאכול, אני אביא לך בגדים, אפשר גם ללכת לקניות ביחד.." אמר קם מהמיטה ומתרחק לכיוון הדלת. 
הלכתי לכיוון חדר האמבטיה, נכנסתי באטיות, לא מביטה במראה, לא רוצה לראות את הדמות שנמצאת שם, אני יודעת שאני רק אקבל שוק שאני אראה אותה, היא תגרום לי רק כאב עכשיו.. 
וזה לא מתאים, כי אני החלטתי, 
החלטתי בלב שלם, הפעם גם ערן הבטיח, זאת הבטחה הדדית- 
הבטחה לחיים טובים!!! 
ההבטחה להביא חיים חדשים לעולם הקודר הזה!!! 
התקלחתי במהירות וירדתי ללמטה, 
מרגישה איך הבטן שלי מקרקרת. 
____-"שלום שמנה!!" 
אני-"מה לעזאזל את עושה פה!!" 
____-זה גם הבית שלי!!" 
אני-"טוב..את לא חייבת לאכול כאן את יודעת." אמרתי בעצבים 
___-"וואי נהיית ממש שמנה!! באיזה חודש את?!" שאלה מתגרה בי. 
ויקטור-"נוי תעזבי אותה!!" אמר בכעס. 
נוי-"היא באמת שמנה מהפעם האחרונה שראיתי אותה!!" 
ערן-"זה מספיק!!" צעק. 
אני-"אני כבר לא רעבה!!" קבעתי, מסתובבת למדרגות. 
ערן-"את בטוחה?!" 
אני-"כן.." אמרתי בכעס, 
אבל התשובה שלי לא ממש שכנעה אף אחד, כי אחרי 'הכן' בא קרקור בטן שהסגיר אותי. 
סלינה-"בואי גברתי..האוכל מוכן, יש מה שאת אוהבת לאכול.." 
אני-"אני רוצה סלט!" אמרתי. 
אני לא מאמינה, אין לי חודש ואני כבר שמנה?! 
ערן-"אולי תפסיקי..אין לך בטן ואין לך כלום..את צריכה לאכול בצורה בריאה!!" אמר עם נימה קטנה של דאגה וחייך ברוגע. 
ויקטור-"את צריכה לאכול בשביל שניים!!" אמר לוגם מהמיץ הכתום שהיה בכוסו. 
נוי-"היא גם ניראת כמו שניים!!" אמרה, מתפקעת מצחוק. 
ערן-"נוי!!" צעק עליה, 
והיא השתתקה... 
זה היה ממש מצחיק, לא יכולתי להפסיק את עצמי מלצחוק צחוק מתגלגל. 
היא נבהלה כל כך, וגם שתקה אחרי שהוא צעק עליה בכעס, והיה נראה שהיא ממש נעלבה, 
ובוא נאמר שזה מאוד, אבל מאוד שימח אותי!! 
ויקטור חייך גם הוא. 
הלכתי לשולחן והתיישבתי ליד ערן. 
בהתחלה ניסיתי לא לאכול הרבה, אבל מי אני שאמנע 'מהילד שלי' את האוכל. 
הייתי כל כך שבעה שלא יכולתי לזוז, הרגשתי כאילו עליתי איזה 100 קילו. 
ערן רצה לעזור ולהרים אותי לחדר, אבל זה מפדח מידי, וגם לא היה לי כוח לזה עכשיו... 
בסוף נרדמתי בסלון. 

היה חשוב לי להסביר לכן- 
אני לא שנאתי באמת את הילד הזה, 
השנאה הזאת שרכשתי לו באה מהפחד לאבד אותו, 
לא רציתי לאבד עוד אדם שאני אוהב, עוד משהו שאני רוצה איתי... 

אבל אני הולכת ללדת את הילד הזה ואני אשמור עליו, הוא יגדל ויהיה ילד בריא, 
והכי חשבו אני החלטתי מה אני הולכת לעשות איתו, 
איך אני הולכת לגרום לערן להצטער על כל מה שהוא עשה לי, 
לגרום לערן לרצות למות, להרגיש מה שאני הרגשתי כל הזמן הזה שהיינו ביחד. 
-אני הולכת להרוס את ערן!!!- 

מקווה שאהבתם, הפרק הבא זה הפרק האחרון...

כל מי שרוצה שאני יודיע לו מתי עלה םרק שיכתוב לי בתגובות,

שיניתי עיצוב מה דעתכם ?!

אווהבת המווווון מאי 3>