שפתיים יבשות

יש לה דרך להעביר בי צמרמורת.

כזאת צמרמורת שרק היא יודעת לעשות...כל צליל שיוצא לה מפה,שובה אותי שוב ולוקח אותי לאותו מקום שבו עיניי עצומות אך אני רואה הכל יותר טוב ממה שאי פעם ראיתי-אני רואה את מה שאני רוצה לראות ואת מה שעוד לא חוויתי לראות.

היא מיוחדת,כל מה שהיא עושה זה קסם,התזוזות בידיים שלה כשהיא מוציאה את הריאות שלה ויחד עם זאת את הדמעות שלך.

הרגש שלה,כשהפה שלה נפתח ולמוח שלך נוצרים כבלים וצומח לך לווין על הראש ואתה לא יודע מי אתה בכלל ואתה קולט דברים מהחלל החיצון והכל מטורף והכוכבים נכנסים לך לעיניים והכל מוזר ואתה לא יודע בכלל מה קורה לך כמו שאני לא יודעת לעזאזל מה אני כותבת עכשיו.

היא גורמת לך לפקפק בכל מה שחשבת על אנשים,כמו שאתה נחשף לאומנות מדהימה,כזאת שנראית לך מעבר ליכולות האדם,ואתה פשוט לא קולט איך זה נוצר ע"י...כן.בנאדם.

ככה גם איתה,אתה בחיים לא באמת תבין,איך לעזאזל היא נוצרה על ידי אנשים.

היא הייתה חייבת להיווצר על ידי ההרים,השמיים,הרוחות,היא בטוח נוצרה על ידי צלילי הזמר של הציפורים בבוקר.

היא בטח נוצרה מהזריחה,או מהשקיעה בנוף של ים.

היא בטח נוצרה מהמוזיקה של פליט פוקסז...

היא בטח נוצרה ברגע כזה קסום,כמו הפרק במדריך ההשרדות של נד ביגבי,הפרק ההוא שהם החליטו להוריד את המים בכל האסלות בבצפר באותו הזמן,וזה היה,תאכלס,רגע קסום.

היא בטח נוצרה בזה.

או ש....

היא נוצרה מאורורה בוראליס.

לא לא,אני יודעת...

היא בטח נוצרה מהטעם של אורז ואפונה עם בצל לבן חתוך בדקיקות עם רוטב סויה.

היא פנומן של אמא טבע,כל השאר הם תופעות של אורגזמות סתמיות.

זאת תערובת של רגשות ואתה לא יודע לאן אתה הולך,היא כבר לא נראית בנאדם,היא לא אנושית כי לקרוא לה אנושית יהיה עלבון.

היא מעבר לזה,היא הכל.היא כל מה שאתה לא הבנת אי פעם אך תמיד רצית לגלות-היא אניגמה שבחיים לא תפתור.

היא ענקית אך גם מזערית ביותר,היא שקטה אך רועשת,היא פשוטה אך מורכבת,היא שפויה אך מטורפת,היא אנתיטזה מהלכת עם תשובות בידיים,אך נורא קשה לפתוח אותן כי הן סגורות באגרוף,והיא גם רצה כל כך מהר שקשה לתפוס אותה.

איך מעולם לא שמעתי אותה לפני,היא עושה כל כך הרבה בכל כך מעט זמן.

היא כל כך יפה,היא לא אמיתית.

היא מושלמת.

והכי מצחיק-זאת לא היפרבולה.