שפתיים יבשות

מה אני כבר אוכל לעשות,איך אני עוד אוכל להתמודד עם כל זה?

אני יכולה לצאת מכאן,לצעוק,על כולם.

לצעוק את נשמתי,לצעוק על ערש דווי.

או,שאני אוכל לשבת ולבכות,לשמוע מוזיקה ברקע,כמו כל פאקינג יום.

מה כבר אפשר לעשות?

מישהו פעם עלה על רעיון נהדר,זה נקרא "לשתף".

וואלה בזמן האחרון אני מנסה,כי נמאס לי להסתתר ואין לי אף אחד מעניין להרשים

כולם מתגלים לי כפוצים.

אלו שאני חושבת שאני אוהבת

לא אכפת להם בכלל.

אכפת להם לשאול עליי,כדי שיוכלו לזרוק לי את הפצצה הזאת שנקראת החיים שלהם.

הלא שמעתי את כל החרא הזה לפני?

על הבעיות שלך,ושלך.

מאז.שהייתי.פאקינג.קטנה.

-פסיכולוגית-

-פסיכולוגית-

פסיכולוגית של זייני שכל,תמיד התעניינתי,בחיאט ראבק.

התעניינתי כי זאת חובתי,אולי לא באמת התעניינתי,אבל כמובן שלא אתעניין מעומק לבי,זה הרי לא קשור אליי,ואני בנאדם.

יצור אינטרסנט.

אבל מכאן אין מה להאשים אותי.

לאף אחד לא אכפת לשמוע מה שיש לי לומר

ויש לי כל כך.

הרבה.

זה מפחיד.

כשאני לוקחת עט ורוצה להתחיל לרשום,לפחות משפט,מילה...החיים שלי רצים בפלאשבק ואני לא מצליחה לתפוס שום תמונה שהמוח שלי רואה,הדף נשאר ריק,וכך גם לבי.

אני רוצה מישהו,שלפחות ישקר שאכפת לו.

שישאל אותי,ויתעניין.

שיסתקרן בעבר הקשה שהיה לי,שעדיין לא דיברתי על כך עם אפחד,דבר שמונע ממני לדבר עם מישהו עכשיו,על דברים באמת,באמת רציניים,טראומות שעברתי.

אלא לדפוק רמזים,אבל הם יפספסו אותם בכוונה.

אני חוששת שבחיים לא אפגוש מישהו שבאמת מתעניין,זה טוב מדי.

אין לי אף אחד להשען עליו.

מישהו שאוכל להיות איתו הכי בנוח.

אבל משום מה אני גם רוצה להתאהב,ושזה יהיה הדדי.

ואי אפשר להיות הכי בנוח עם מישהו כשאתה מאוהב.

כי צריך לשמור על דיסקרטיות במידה כלשהי כדי לשמור על אהבה.

מסתוריות זה משהו שצריך לשמר.

אבל בלי קשר לא אוהבת אנשים פתוחים מדי,בקטע של התלהבות,גם בקטע פיזי.

זה גורם לי להרגיש לא בנוח,ופשוט באלי לדפוק להם אגרוף ולהעיף אותם ממני.

...............................

ילדים קטנים,מתי הם ילמדו.

אני נהיית אנתרופופובית,ולא במכוון,זה הכל בזכותכם יקיריי,

אך אני בטוחה שלא אכפת לכם.

לכו לבכות על כמה שאתם מכוערים

חסרי חברים

חסרי חיי אהבה

שאין לכם עתיד

שאתם ככה וככה

והוא ככה וככה

והיא ככה וככה

מי באמת יקשיב במקום לעצור אותי ולומר לי שאני לא צודקת?

מי פאקינג יישב 

ויקשיב.

לא מכריחה להסתכל עליי,כי אני יודעת שאני לא מראה נעים,

אבל לפחות אני מבינה.

אבל אני לא תולה תקוות.

אסור לי לתלות תקוות.