מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית.

אנשים מתקרבים ומתרחקים,מתחזקים ונחלשים,

אוהבים ונפגעים, נפגשים נפרדים, רבים משלימים.

החיים כולם כמו מסילה של רכבת הרים.

זאת דרך ארוכה עם עליות וירידות, נפילות וחזרות,

פחדים, סיכונים והתרגשות.

בסופו של דבר הרכבת הזאת מגיעה לנקודה אחרונה,

התחנה האחרונה, התחנה שבא אנחנו נפרדים לשלום מכולם.

רק שברכבת הזאת אין הזדמנות שנייה לעלות,

זאת רכבת הרים שאתה יכול להנות ממנה רק פעם אחת.

לעבור את כל מסלולה לעבור את כל העליות והירידות,

את כל הנפילות והחזרות, הפחדים הסיכונים וההתרגשיות.

זאת רכבת כולל הכל, ואנחנו צריכים להנות ממנה,

כדי לצאת מרוצים ממנה, ולזכור את מה שעברנו בה

כדי להזכר בהכל ולהביר אתזה בזיכרון פעם אחת,

מההתחלה ועד הסוף... ואז להפרד גם מהזיכרון הזה לתמיד.

תלמדו לחיות את הרגע, לחייך, לצחוק ולנצל כל רגע,

גם את הקשים ביותר, ללמוד לקחת מהם לקח,

לנסות להמשיך הלאה איפה שצריך ולמשוך את הרגע הנכון.

תצתרכו משהו-פה תמיד

האוגר הסיבירי המשוגע שלכם, נסט