"נתתי לו כל שאפשר לי לתת, שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד, ויד מעודנת, ולב מרטט ומה אברך לך עוד?
הנער הזה-עכשיו הוא מלאך. לא עוד יברכהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים לו רק אך ברכת לו - ח י י ם ..."
מה שוות כל הברכות של האלוהים הזה אם הוא לא נותן לאדם חיים .
מה שווה השיר אם הוא לא ישמע אותו לעולם ולא ישיר אותו במיתרי קולו.
למה החיוך המקסים הזה ניתן לו אם לא הוא לא יזכה להראותו לאף אחד.
והרגליים הרוקדות... למה הן? הן הרי לא הספיקו לרקוד כמעט ולא יצליחו עוד.
היד המעודנת לו תיגע עוד באמו, בחבריו.
הלב המרטט לא יפעם עוד. השיר לא ישמע.החיוך לא יראה.הרגלים לא יזוז.היד לא תלטף.והלב יעמוד דום.
ככה זה כשהאדם לא איתנו עוד. ככה זה כשמעלייך אדמה, חול ומצבה.
היומיים האחרונים עברו כמו נצח. למרות שהחודשיים שבהם ראיתי אותך פעם אחרונה עברו כ''כ מהר.
כבר אין דמעות לבכות, וכנראה שגם אין כבר מי שיחבק ויקשיב באמת.
אני אמשיך עם זה על הלב עוד הרבה זמן, לעולם לא תברח מזכרוני.
תמיד פה ושם, תהיה שנייה או דקה שתהיה מוקדשת בשבילך גם אם לא במתוכנן.
אם אתה לא יודע, אז היו ירד גשם. לא רק אנחנו בוכים עלייך.
חסר אדם מדהים כמוך באנושות הכעורה הזאת.
אני מקווה שטוב לך איפה שלא תהיה, ואני מקווה שאתה תשמור על יקירך משם.
אם אתה רואה אותנו... אל תהיה עצוב על הסבל שלנו עכשיו, כי כנראה שזה הגיע לנו.
הייתה אדם יקר בשביל כולנו. גם אנשים שלא הכירו אותך בוכים.
הלוואי והייתה מספר איך זה שהלכת לנו ככה מהר, בלי להפרד.
איך זה שם, איפה שאתה, איך החווייה שאיש לא יודע מהיא.
איך זה שנעלמת ככה בשעתיים, במוות כל כך פתאומי.
אוהבים אותך מלאך, תהנה שם, תמיד תהיה איתנו בלב 
במה אברך אותנו עכשיו?
בסופ''ש רגוע, ושבוע יותר טוב מזה שעבר.. שלא נדע עוד צער
ושלא נשכח אותו לעולם.
שננצל כל רגע בחיים שלנו, כי לעולם לא נדע מתי זה הקץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
PinkFluffyUnicorn