מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית.

כ''כ מתוסבכת שכבר אין לי מילים. המשחקים האלא משגעים ואני כבר לא יודעת מה לחשוב, יש כ''כ הרבה צדדים, כ''כ הרבה זוויות, כ''כ הרבה דברים אפשריים. יום אחד יבוש רצחני, יום אחר שיחה רגילה וזורמת. יום אחד עם חיוך על הפנים ויום אחר עצב לא נעצר.

אהבה היא דבר מסבך כ''כ, במיוחד כשאתה זה התד השני, במיוחד כשאתה ידיד כל כך טוב וקרוב, במיוחד כשאני חושבת על כל מילה כדי לא לפגוע בידידות הזאת. כל הזמן להרגיע את עצמי כדי לא להפוך את האהבה הזאת לשנאה.

אבל אני עדיין אוהבת אותך וכנראה שבנתיים גם אמשיך לאהוב, בכל זאת אדם מיוחד במינו. בנתיים אני אמשיך לסבול את הבלבול בשקט כי אולי בסוך זה יסתדר. אולי בסוף אני אגלה שזה הדדי, וששום דבר לא יפריע לנו, שנהיה חזקים יותר מהמרחק, הפחד והצבא.

אז לילה טוב איש יקר, אוהבת אותך הרבה. 

(נ''ב- אני יודעת שיום אחד תראה את כל זה ואז תצחק על זה, אבל בשביל מה נועד ביומן הזה לא ) ♥