מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית.

מכירים את זה שאחרי 3 שנים בערך של התבודדות מהחברה אתם מתחילים פתאום להנות ולצאת עם חברים ופתאום ההורים שלכם מחליטים שהתחלתם לצאת יותר מידי. אה אז אני מכירה..

ההורים שלי כל כך מאוהבים בנושאי החרישה ללימודים ושוחכים שלא כל החיים זה בית ספר. הם שוכחים שהמציאות הפדגוגית בארץ קצת הרבה פחות נוקשה מבמאמא רשה.

אני מבינה שהם רוצים רק לטובתי אבל הם שוכחים לשאול אותי איך אני מרגישה עם הסיטאציה.

מצחיק שאחר כך כולם נזכרים לבוא ולשאול 'בובה, את כל כך צעירה ויפה, למה אין לך חבר?'

חחחחחחחחחח.. טוב , נראלי שפרשתי לבנתיים. במילא נראה לי שאף אחד לא קורא כאן, אז ביי בנתיים