בדיוק סיימתי לראות את הסרט "תודה ששיתפתם". לפרוטוקול, סרט על שלושה מכורים, שניים מכורי סקס ואחד מכור אלכוהול. הסרט מראה את ההתמודדות של כל אחד מהם וההתמכרות שלו. כל אחד נמצא בשלב אחר של גמילה, האחד כבר נקי 15 שנים , השני 5 שנים והשלישי לא מצליח להגמל.
בעקרון הסרט הזה האיר לי נקודה למחשבה. אומנם אני לא מכורה לכל דבר שהוא וא משהו כזה, אבל גם לי יש קשיים להתגבר עליהם בחיים, ואתם יודעי מה ? אני חושבת ששבוע שעבר עשיתי את הצעד הראשון, לא כתבתי את זה כאן עדיין, אבל נרשמתי לחדר כושר. כן, סוף סוף. אני מרגישה שזה הצעד הראשון שלי ליציאה מחיי השיגרה שכל כך שיעממו אותי עד כה. בעקרון, זה הרי במילא יהפוך לשיגרה בסופו של דבר, זה כבר הפך בצורה מסויימת, אבל זה היה הצעד הראשון שלי ללמוד לעשות דברים שאני לא רגילה אליהם.
המטרה בתקופה האחרונה (ליתר דיוק מאז שחזרתי לכתוב כאן) היא לצאת מהמסגרת הכל כך שמרנית שלי. הייתי עסוקה הרבה בלקטר על כל מיני דברים (וזה ימשיך כן?) אבל כל זה בעצם נובע ממני. אני סוגרת את עצמי בפני העולם החיצוני, למרות שאני נורא משתוקקת לעולם הזה. אני חייבת להפסיק עם זה.
היום אני מכריזה בזאת שהשמרנות שלי , היא ההתמכרות שלי, ואני מתחילה להלחם בא החל מהיום. גם ככה כבר בזבזתי יותר מידי זמן על להיות הילדה המושלמת בכל המובנים. דבר אחד מונע ממני לעשות אתזה, אני מפחדת להגזים. אני מפחדת לרדת לגמרי מהפסים. בקיצור אני מקווה שיהיה בסדר... בסופו של דבר YOLO כמו שאומרים.
טוב חברים, אני מקווה אולי לשמוע הצעות מכם, מה אני יכולה לעשות עם עצמי וזה. אז לילה טוב למי שקורא כאן 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
PinkFluffyUnicorn