מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית.

לפני כמה ימים יצא לי להחשף לאפלקצייה הזאת שעונה לשם "טינדר". מי שלא יודע זוהי אפליקצית דייטים חדשה, שסחפה את ארה''ב ועכשיו התחילה לסחוף לאט לאט גם אותנו.  האפליקציה אומנם דיי סליזית, זאת אומרת שאנשים משתמשים בה כדי למצוא סטוצים. אבל הרעיון דיי נחמד. האפלקציה עובדת דיי פשוט. יש לך הגדרות שמגדירות מרחק, מין וגיל שאתה מחפש ומשם האפלקצייה מראה לך שלל תמונות של אנשים, עם גילם, השם שלהם, חברים ותחומי עניין משותפים ולפעמים גם קצת פרטים אישיים. מכאן את בוחרת אם את מחבבת אותו או לא. אם גם הוא מחבב אותך הופ .. and you have a new mutch! ומכאן אתם יכולים להתצ'וטט לכם באפליקצייה.

החוויה שלי מהאפליקציה שנויה במחלוקת. קודם כל, היא פתחה לי את העיניים ומתברר שיש הרבה יופי בגברים הישראלים (יותר ממה שחשבתי עד היום) אבל מתברר שמצב היחס שלהם לנשים ממה עגום (הרבה יותר ממה שחשבתי עד היום.. שוב). אני מבינה שהאפליקצייה נועדה להשגת 'זיון' ,אבל אם תתחיל שיחה עם בחורה בסגנון של 'מה את מעדיפה, לשבת על זין ולאכול עוגה או לשבת על עוגה ולאכול זין' או 'מתי את אצלי' ודברים בסגנון הזה יותר ירחיק בחורות מאשר יכניס אותן למיטה. יש תחושה שהגבר הישראלי איבד מהג'נטלמניות שלו, אני לא מתכוונת עכשיו להתנהגות של אנגליה בשנות הטרפפו אבל יש מינימום שצריך להיעשות.

חוץ מזה, למרות כמות נכבדת של חסומים בגלל היחס יצא לי להכיר גם אנשים מאוד מעניינים, שהשיחות איתם עברו גם למחוץ לטינדר. יצא לי להכיר אנשים ממש מגניבים, מיוחדים, שנונים וכל זה כשהם כבר מוצאי חן בעיניי מבחינה אסטטית (לא שזה כזה חשוב, אבל אחלה בונוס, לא?). הכרתי אנשים מחו''ל ששוהים עכשיו בארץ ולהתעמק איתם בנושאים שונים ומשונים ועל הדרך להעלות את הביטחון שלי, גם בעצמי וגם באנגלית הדיי עלובה שלי. 

אולי מטינדר באמת אפשר למצוא משהו יותר רציני מסקס, עם סבלנות כמובן לדושבגים ששם. אבל אני חושבת שאפשר לצאת משם עם חומר למחשבה, ידידים, אנשים מעניינים ואתם יודעים מה, אולי גם אהבה וקשר רציני.

מאז שחזרתי לבלוג לפני כמה ימים אני מסתכלת על פרסומים ישנים שפרסמתי. תכלס, התחלתי להתגעגע לתסביכים המפגרים שהיו לי בשיא גיל הטיפשעשרה. פעם היו לי חברים. פעם היה לי על מה לאכול את התסביכים האלא. היו לי המון אנשים שאכפת לי מהם, אולי גם להם ממני, אני לא יודעת,

אבל עצוב שהם כולם היום שם פעם. היום... מה עם היום? היום כל אחד עסוק בתכנית ראליטי שיש בטלוויזיה, או במתי ועם מי אפשר לצאת להשתכר, אולי לעשות סמים? או שסתם ללכת ולהתחרמן עם מישהו בצד. בקיצור הבנתם את הרעיון..

ורק אני קצת נתקעתי. אני במצב שאפילו אני כבר מרגישה סוג של מתנשאת מעל אנשים. הרי זה כל כך עילאי ומתנשא לדבר על ספר טוב, או על מחזמר חדש שעלה בהיכל התרבות. זה הרי כל כך משעמם ואמ... תרבותי ?

אני חושבת שאנושות מתחילה לאבד מעצמה. מקום להתפתח אנשים נתקעים מאחור.

כמו שאינשטיין אמר: התרופה היחידה לנזק שמסבה ההתקדמות המדעית היא ההתקדמות המוסרית. רק שאנחנו מסרבים להתקדם מוסרית. לרובנו נוח יותר להאמין בזה שההתפתחות הטכנולוגית תתפחת לה וכבדרך אגב גם תפתח את בני האדם, בזמן שהם יושבים בשילוב ידיים ומתלוננים.

פעם היו לי חברים , ופעם היה לי מה לעשות. לעכשיו אני מוצאת את עצמי יושבת בבית, בחופשת פסח, כי האחרים מנצלים את הטכנולוגיה שלנו, מעלים תמונות של החיים הכל כך כייפים שלהם, עם כוסית הבירה, ושוכחים לאט לאט איך לנהל שיחה אמיתית עם אדם, שיחה איכותית.