מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית.

החלטתי להתחיל את היום הראשון של ה'רגילה' שלי בדרך לא שגרתית, ולשם כך התעוררתי בחמש לפנות בוקר.

הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה בסופו של דבר רק בחמש וחצי, אבל עשיתי את זה כמו גיבורה.

לקחתי נעלי ריצה , לבשתי חולצת מרתון ויצאתי ללחות המזעזעת של הבוקר האשדודי.

לא שרדתי יותר מרבע שעה ריצה, אבל צלחתי את העלייה לגבעת יונה ללא עצירות.

ושם פשוט התיישבתי.

ברבע לשש לפנות בוקר החושך עדיין שם, עם הערפל והאפרוריות של הלילה.

בנמל דולקים אורות והכבישים ריקים למעט משאיות עמוסות סחורה בדרכן לנמל או ממנו.

ורק הציפורים מתחילות להתעורר אט אט ולצייץ להן שירי בוקר על העצים מסביב.

השיכונים ברחוב ז'יבוטניסקי התחילו לתפוס צבע, והשמיים מעל הרי ירושלים שבאופק התחילו להצבע באדום.

האורות בנמל התחילו לכבות אחד אחרי השני, והאור השמש התחיל לתפוס את מקומם.

השמיים מהים התחילו לקבל צבע סגלגל, והים נראה פתאום תכלת ורענן.

ופתאום בהרף עין, קצה השמש פשוט מגיח מההרים במזרחף אדום בכל הדרה, והספינה בים פלטה שאגה לכבודה.

חייבת להיות כנה, זה אפילו קצת ריגש אותי.

וככה בדקות ספורות השמש כבר הייתי שנייה לפני ניתוק מההרים של ירושלים. ובשנייה שהיא ניתקה, הספינה שוב שאגה, והיום התחיל באופן רשמי.

אחרי שירדתי מההר, כבר היו אנשים מטיילים עם הכלבים שלהם, החתולים כבר רדפו אחרי ציפורים, הכבישים התמלאו במכוניות שמביאות את בעליהן לעבודה, מנקי הרחובות התחילו לטאטא את השבילים, והחיים פשוט התחילו, תוך חצי שעה העולם פשוט התעורר.

מתברר שזה לא כזה מובן מאליו לקבל את השמש בבוקר, לחייך ליום שמתחיל עוד בסיומו של היום הקודם, בקיצור, לפגוש את הזריחה בעיר לא קטנה, על הים איפה שרגילים לשקיעה, בהחלט חוויה.

שיהיה לנו יום מקסים :)

אז לפני שבועיים בפוסט הזה סיפרתי על הספר שהתחלתי לקרוא- בלב היער של טאנה פרנץ'. אז המצב הבטחוני המתוח איפשר לי לסיים אותו היום. בין אזעקה לאזעקה ושעות חסרות שינה הספר הזה העביר בצורה נהדרת את זמני.

אני חייבת לציין שאני נורא שמחה שלא התאכזבתי מהספר. כשהתחלתי אותו ראיתי הרבה ביקורות עליו, וחלק לא היו מיו יודע מה טובות.  החסרון היחיד בספר זה בהחלט הדמות המרכזית. הבלש רייאן. הוא קצת גבר מושלם מבחינת עולמו הפנימי, אפילו יותר מידיף בקטע לא טוב, אבל אני מאמינה שזה בעיקר כי הספר נכתב בידי סופרת.

חוץ מזה הספר מספק מאוד ואת האמת, בלתי צפוי בהחלט. נהנתי מאוד לקרוא אותו ודווק בו יש לי המוןןן מרוקרים.

הייתה לי מאין התחברות אמיתית לחלוטין לתחושות של רייאן, הרבה דברים שחלפו במחשבותיו ובתחושותו תיארו במידה כל כך נהדרת תחושות שגם אני מרגישה בתקופה אחרונה.

שורה תחתונה, ממליצה על הספר בחום.

שיהיה לילה טוב ושקט לגזרת הירי ולחיילים שלנו ♥

בדיוק סיימתי לראות את הסרט "תודה ששיתפתם". לפרוטוקול, סרט על שלושה מכורים, שניים מכורי סקס ואחד מכור אלכוהול. הסרט מראה את ההתמודדות של כל אחד מהם וההתמכרות שלו. כל אחד נמצא בשלב אחר של גמילה, האחד כבר נקי 15 שנים , השני 5 שנים והשלישי לא מצליח להגמל.

בעקרון הסרט הזה האיר לי נקודה למחשבה. אומנם אני לא  מכורה לכל דבר שהוא וא משהו כזה, אבל גם לי יש קשיים להתגבר עליהם בחיים, ואתם יודעי מה ? אני חושבת ששבוע שעבר עשיתי את הצעד הראשון, לא כתבתי את זה כאן עדיין, אבל נרשמתי לחדר כושר. כן, סוף סוף. אני מרגישה שזה הצעד הראשון שלי ליציאה מחיי השיגרה שכל כך שיעממו אותי עד כה. בעקרון, זה הרי במילא יהפוך לשיגרה בסופו של דבר, זה כבר הפך בצורה מסויימת, אבל זה היה הצעד הראשון שלי ללמוד לעשות דברים שאני לא רגילה אליהם.

המטרה בתקופה האחרונה (ליתר דיוק מאז שחזרתי לכתוב כאן) היא לצאת מהמסגרת הכל כך שמרנית שלי. הייתי עסוקה הרבה בלקטר על כל מיני דברים (וזה ימשיך כן?) אבל כל זה בעצם נובע ממני. אני סוגרת את עצמי בפני העולם החיצוני, למרות שאני נורא משתוקקת לעולם הזה. אני חייבת להפסיק עם זה.

היום אני מכריזה בזאת שהשמרנות שלי , היא ההתמכרות שלי, ואני מתחילה להלחם בא החל מהיום. גם ככה כבר בזבזתי יותר מידי זמן על להיות הילדה המושלמת בכל המובנים. דבר אחד מונע ממני לעשות אתזה, אני מפחדת להגזים. אני מפחדת לרדת לגמרי מהפסים. בקיצור אני מקווה שיהיה בסדר... בסופו של דבר YOLO כמו שאומרים.

טוב חברים, אני מקווה אולי לשמוע הצעות מכם, מה אני יכולה לעשות עם עצמי וזה. אז לילה טוב למי שקורא כאן