מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית.

שוב חזרנו לתקופת טילים. תקופה כזאת שבה רבים עם ההורים כדי לצאת החוצה או סתם לשבת בבית בפחד שאם תצא מהמעורה שלך יתפוס אותך צייד. תקופה שבה אתה כבר לא יודע למה לצפות. פעם הושגה הפסקת אש אחרי שעה טיל, ושוב הפסקת אש ושוב הפרה וככה זה ממשיך וממשיך.

פעם הייתי בטוחה שאחרי המילים האלא "הפסקת אש" אמורים לחזור לשגרה. אבל אני מבינה שזה לא ככה. נראה לי שההפסקת אש הזאת היא אפילו מבלבלת יותר, אנחנו כבר פשוט לא יודעים למה לצפות.

כל הזמן יש ת'הרגשה של-הנה עוד כמה דקות אני אצטרך למצוא מקום מכסה, הרגשת חוסר אונים כזות. לא שאני מפחדת מזה כ''כ, אבל אני מרגישה חסרת אונים עם זה שאני פאקינג תקועה בבית בלי שום אפשרות לצאת, ההורים לחוצים, ואם אתה יוצא החוצה זה רק אם אתה ממש ממש ממש חייב, אם לא , תתקע בבית!

הפייסבוק כבר נהיה משעמם, הסרטים מתחילים להמאס הספרים לקריאה מתחילים להגמר... ומה יש לי לעשות עם עצמי עכשיו? לשבת ולהסתכל על התקרה? מה עכשיו? בגלל המצב הזה החיים צריכים לעצור, כי מישהו החליט להפחיד אותנו קצת.

אין לך מושג מתי חוזרים ללמוד, לראות את כולם שוב. כל ערב אותו סיפור-"לומדים?לא לומדים?" פעם כן פעם לא, שוב כן בסוף אתה קם בבוקר ולא.

מה יהיה? למה לא להחליט בהתחלה משהו סופי וזהו, למה לסבך אותנו ככה? מה עכשיו?

מחר אנחנו שוב לא לומדים, וזה החלטה של העירייה ולא של פיקוד העורף שמתעקש לחזור לשגרה. למשהו אני ממש מבינה את העייריה, מי יודע מה יהיה מחר? מי יודע אם הכיפת ברזל המחורבנת הזאת תעזור. לדעתי היא סתם בזבוז כסף. היא במילא לא מי יודע מה עוזרת.

עוד דבר שאני לא מבינה בכל העיניין הזה, למה כל העולם עם הפלסטינאים?

למה אני צריכה לקרוא בחדשות בחו''ל שישראל התחילה עם האסלמה? למה מזה שהרוגים אצלהם טרוריסטים עושים סיפור כזה גדול, הם טרוריטים לעזזאל, למה כשאצלנו נהרג אדם חף מפשע, אף אחד לא שם על זה, הרי שם זה תשעה אנשים (אני שוב מזכירה, לא פלסטינאים פשוטים חפים מפשע אלא טרוריסטים!) ואצלנו זה רק אדם אחד, אפשר לחשוב, הרי הוא לא רצה לחזור הביתה לילדים שלו, הרי המטרה שלו הייתה להרוג אנשים. אני בחיים לא אבין מה מסתובב סביב המדינה המתוסבכת הזאת, ואני מקווה שיום אחד, אחרי השירות שלי בצה''ל אני אוכל לארוז דברים, לקום, וללכת מכאן, כי הראש שלי כבר עייף מידי בשביל לנסות להבין, מה עכשיו. המוח כבר לא מצליח למצוא הסבר הגיוני ללמה זה קורה למדינה הזאת, ולמה אותנו תמיד מחפשים להוציא רעים.

כבר אין לי מושג אם מישהו באמת יודע מה עכשיו?

מה עכשיו? מי יודע?

תנו לגדול בשקט, זאת בקשה גדולה כ''כ?

באלי להתפגר, להשתגע, להשתכר, להתמסטל, לצחוק, לבכות, לשתוק, לצרוח, לשתות, לעשן, לאהוב ולשנוא!!~ הכל ביחד!

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי,, אבל יש לי הרגשה שיהיה טוב !

אבל בכל זאת באלי שק אגרוף מולי, ובאלי להאבק בו עד שיגמר לי הכוח ואני פשוט אתמוטט ואני אוכל להרגע לפחות קצת.

כל השבוע זיינתי ת'שכל במה ואיך, בסוף הכל נדפק ואני כולי עצבים על עצמי כי אני יותא מידי מתוסבכת ופאק.... נמאס לי לסתור את עצמי כל הזמן.

אני מרגישה פוראוור אלון למרות שכ''כ אנשים רוצים בי ובחברה שלי. אני רוצה להמחק מהעולם ולחזור כמה שבועות קודם, לתקן כמה דברים, אבל אחר''כ בכל זאת לחזור לשק אגרוף ולחבוט בו עד שלא יהיה בי יותר כוח.

אוח... השבוע הזה היה אחד המזויינים.

ככה נגמר לו החופש..

עכשיו באלי סטודיו ריק, בלי אפאחד, אותו שק אגרוף, מוזיקה ובר... באלי להשתחרר, לרקוד, להוציא עצבים, להרדם, להתעורר ולרקוד שוב....

לילה טוב פיפל 3>

איזה יופי אחרי 1934 ימים בשבי גלעד יחזור הביתה....

אבל השאלה היא : אם זה באמת שווה את ה1000 טרוריסטים שגם הם, בדומה לגלעד, יחזרו לביתם. האומנם? אולי הם יחזרו לביתם אבל כמעט בטוח שישבו גם למלאכתם. 1000 טרוריסטים יחזרו להסתובב בעולם, במטרה לפגוע בכמה שיותר יהודים, שכביכול גרים על שטח השייך להם-הפלסטינים.

אחרי 1934 ימים יחזור גלעד החייל היחיד לביתו, שכנראה לא ישרת עוד במילואים, יקבל פיצויים מהמדינה בגין פגיעה בבריאותו ובנפשו אך יחד איתו כמו שכבר אמרתי יחזרו גם הם לביתם, 1000 ביחס לאחד. לדעתי, הפיצויים האלא באמת מגיעים לו, אבל האם הוא באמת ירצה בכך. רוב הסיכויים שיחזור הביתה עם מצב בריאותי ונפשי ירוד ביותר, ואם הטרור יחזור לשטחי ישראל ויחזור לסכן את חיי 7 מליון היהודים שגרים על אדמת הקודש, כנראה שלא יסלח לעצמו ויעדיף לחזור לשבי או פשוט לא לחיות בכלל..

ממבט ראשון זה טוב שהוא חוזר, אבל כשחושבים על זה.. במה זה באמת טוב לנו?

שלא תבינו אותי לא נכון, אני שמחה שהוא חוזר, ואני בטוחה שכולכם שמחים, ושגם הוא שמח, אבל אני לא יודעת עד כמה נהיה שמחים אחר''כ.

אבל-כשחושבים על זה...

הממשלה לא יצא כ''כ נוראית בעיניין הזה, הרי במשך 5 שנים רצוף היו לוחצים עלייהם לשחרורו של החייל, ויכול להיות שאולי מצבו לא כ''כ נורא, ושבכל זאת יש תקווה שנשתלט על הטרור הצפוי, ושאולי זה יהיה רק לטובה. יכול להיות שהרופאים יוציאו אותו ממצבו, בכל מצב שבו הוא יהיה, והוא יוכל להקים משפחה ולחיות חיים כמו שלנו. ואנחנו נמשיך לשרת, ואולי ככה הממשלה תלמד לנהל קצת יותר טוב מסע ומתן עם הפלסטינאים.

אולי לא הכל כ''כ נורא, יכול להיות שהכל יסתדר בסופו של דבר במקומות, וכולנו נחייה באושר ועושר עד עצם היום ההוא...