מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית.

יווווואווו למה הייתה צריך בכלל להסתבך בזה אלוהים!! 

אני לא מאמינה שיש אדם שעד כדי כך חשוב לי,

בחיים לא חשבתי שאני אגיב בצורה כזות לשטות שאתה עשית..

אני לא מאמינה שעשית את זה, 

ואני לא מבינה כמה שאתה חשוב לי.

אם אני לא יודעת כמה אתה חשוב לי, אז ברור שאתה לא יודעת איך אתה חשוב לי..

אתה כנראה חשוב לי יותר מידי, אפילו יותר מאח,

יותר מכל דבר אחר.. ואתה פשוט הולך ככה ונעלם ?!

בורח לאיפשהו ולא מסביר למה ואיך זה קרה?

הייתי סולחת לך, אחרים גם היו סולחים לך, גם אם לא אז כנראה הם לא שווים אותך.

כבר סלחתי לך על הרבה דברים,

הייתי סולחת גם על זה, רק אם היית מספר, משתף, לא בורח מממני..

אני יודעת שבסופו של דבר הכל כנראה יסתדר,

אנחנו נחזור לדבר, ואני אסלח לך, אני יודעת שבסוף תספר לי מה קרה...

אני יודעת שבסוף אני אשב ואצחק על הפוסט הזה..

אבל אני לא יודעת למה עכשיו אני יושבת ובוכה,

אחרי שכ''כ הרבה זמן לא בכיתי.. אני צריכה לבכות ?! ועוד בכללך ?!

מה יהיה איתך, מה?

אני מקווה שיעבור לך מהר, ואני מקווה שתקרא את זה אחרי שהכל יעבור 

ותבין מה עבר עליי, בגללך! רק בגלל שכנראה אתה חשוב לי יותר מידי ♥

אנשים מתקרבים ומתרחקים,מתחזקים ונחלשים,

אוהבים ונפגעים, נפגשים נפרדים, רבים משלימים.

החיים כולם כמו מסילה של רכבת הרים.

זאת דרך ארוכה עם עליות וירידות, נפילות וחזרות,

פחדים, סיכונים והתרגשות.

בסופו של דבר הרכבת הזאת מגיעה לנקודה אחרונה,

התחנה האחרונה, התחנה שבא אנחנו נפרדים לשלום מכולם.

רק שברכבת הזאת אין הזדמנות שנייה לעלות,

זאת רכבת הרים שאתה יכול להנות ממנה רק פעם אחת.

לעבור את כל מסלולה לעבור את כל העליות והירידות,

את כל הנפילות והחזרות, הפחדים הסיכונים וההתרגשיות.

זאת רכבת כולל הכל, ואנחנו צריכים להנות ממנה,

כדי לצאת מרוצים ממנה, ולזכור את מה שעברנו בה

כדי להזכר בהכל ולהביר אתזה בזיכרון פעם אחת,

מההתחלה ועד הסוף... ואז להפרד גם מהזיכרון הזה לתמיד.

תלמדו לחיות את הרגע, לחייך, לצחוק ולנצל כל רגע,

גם את הקשים ביותר, ללמוד לקחת מהם לקח,

לנסות להמשיך הלאה איפה שצריך ולמשוך את הרגע הנכון.

תצתרכו משהו-פה תמיד

האוגר הסיבירי המשוגע שלכם, נסט