Walking gets boring when you learn how to fly

גיליתי שאני מגיבה על דברים עצובים או מאכזבים בדרך מאוד משונה..

שלב1- אני צוחקת זאת הדרך שלי להכחיש כנראה את מה שאני יודעת שנכון אני פשוט צוחקת ושמחה...

שלב 2- אני כועסת מאוד כי זמן ההכחשה נגמרה והבנתי לגמרי מה הולך לקרות וזה מתסכל אותי אז אני כועסת..

שלב 3- אני וכה נהיית עצובה כי פתאום עיקלתי שפאק ככה זה הולך להיות...

שלב 4- הרצון להתאבד...כי הלב שלי נשבר ע"י האנשים שאמורים להגן עלי.....

שלב 5- כעס עז על אותם אנשים שחשבתי שלעולם לא יהרסו את החיים שלי....

השלב ה-6: אין ממש שלב 6 אני מניחה שאני פשוט לא אוכל לסלוח.

זהו זה 6 השלבים...

נ.ב

אני לא מסוגלת לחיות עם זה שאני שואלת את אמא שלי איפה אבא והיא אומרת לי אצל סבא וסבתא ואני שואלת למה הוא אצלם והיא עונה לי...

את לא באמת מצפה שנישן יחד...וזה שובר לי את הלב ...

שאני מתעוררת בבוקר ואני רואה מיטה זוגית אבל יש בה רק בן אדם אחד.