אני עושה בשבילם כל כך הרבה ואני כל פעם מחדש מארגנת דברים ומנסה לעשות לחברים המגעילים האלה כמה שיותר טוב ואני מקבלת יריקה בפרצוף כל פעם מחדש!
ביום הולדת שלי...שלא עשו לי כלום ולכל האחרים כן....
כולם באים אלי בטענות....שאני לא בסדר..ואני לא מבינה למה?...
נמאס לי מזה נמאס לי לקבל את הסטירה הזאת אחרי שאני עושה בשבילם המון!!!
למה לי להתאמץ כל כך....
ותכלס הנה זאת ההזדמנות שלי לנתק איתם קשר....אני ממלא עוברת לבד לבית ספר אחר..זאת ההזדמנות שלי..
ממלא לא טוב לי הם מתייחסים עלי כמו אל כלב אין שום כבוד וזה אולי נשמע מצחיק אבל האנשים שאמורים להיות איתי בכי רבה פוגעים בי כל הזמן..
די זה עבר את הגבול ואני לא מוכנה לספוג את זה יותר!
אני מרגישה מושפלת כל פעם מחדש כי אני פחות חשובה ב"חבורה" שלנו כי אני פחות שווה מאחרות למה שאני אסבול ואסתכל מהצד כמה טוב להן במקום שהן נמצאות?!
דיי נמאס לי מהמקום הזה...ואני לא נשארת בו יותר...
באמת ש..אני כבר לא בוכה הרבה..וכנראה שמרתי את זה המון זמן ועכשיו בכיתי אחרי יותר מ- 3 חודשים שכן אצלי זה הרבה כי אני הייתי בוכה כמה פעמים בשבוע...עכשיו שיחררתי את זה...וההרגשה המחורבנת חזרה אחרי הרבה זמן שהיא לא הייתה פה...