לקח הרבה הרבה הרבה זמן אבל הגיע בסוף :) 

פרק שביעי - 

גיימס לא יכל להמשיך לרקוד אז הוא התיישב, אבל אני פשוט המשכתי רוקדת לבד או עם כמה גברים שרקדו איתי וגם כמה נשים אבל לבסוף התיישבתי גם אני מתנשפת ועייפה.

"היי רקדנית" גיימס אמר לי כשהתיישבת, הסתכלתי עליו צוחקת, "אל תתחיל אפילו" אמרתי מרימה את ידיי אבל עדיין מחייכת. הוא הזמין לי בקבוק מים וגמרתי חצי ממנו בשלוק אחד.

"לאט לאט, שלא תתחילי להשפריץ" שמעתי קול לידי. הורדתי את הבקבוק והפנתי את המבט מזהה כבר את הקול ונאנחתי. "שוב אתה?" שאלתי מרימה את הבקבוק ושותה עוד קצת. "את יודעת," אמר עוצר קצת וממשיך "את רוקדת יפה כשאת לא נתקעת באנשים" הוא חייך חיוך שבטוח קונה כל אישה שהוא יושב לידה. "אתה יודע," אמרתי מסתובבת לכיוונו וממשיכה "שלהטריד אנשים זה נחשב להצקה ואני יצטרך להתקשר למשטרה" אמרתי והסתובבתי לכיוונו של גיימס קורצת אליו יודעת שאני בדרך הנכונה.

"תרקדי איתי" הוא אמר קם מהכיסא עומד מולי. "בחולמות שלך" אמרתי. "מה? מה זה ?" אמר נוגע באוזן שלו עם האצבע "אני שומע פה פחד ?" הוא אמר עדיין מעצבן. "תרנגולת" המשיך, "פק, פק, פק" המשיך מזיז את הידיים. "אתה מודע לזה שאתה מבייש את עצמך מול כולם?" אמרתי מסתכלת מסביבנו רואה שאולי רק כמה נשים מסתכלות עליינו בגלל ג'וני, או שרגע, זה בגלל גיימס ? אמרתי אחרי שראיתי אישה אחת קמה ומתקדמת לכיווננו אבל עוקפת אותנו ומזמינה את גיימס לרקוד.

אני מחייכת אליו בזמן שהוא קם, בטוחה שהוא עדיין חושב על המטומטמת הזאת שרק רצתה את הכסף שלו.

"אז מה את אומרת?" ג'וני אמר מתיישב בכיסא של גיימס. "אתה ממש חופר אתה מודע לזה?" אמרתי מסתכלת בעיניו שעדיין עם אותו מבט שוויצרי. "הוא חבר שלך?" שאל אחרי שראה איך אני מסתכלת על גיימס כשהוא רוקד. "מה?" אמרתי מפנה את מבטי שוב אליו "את יוצאת איתו?" אמר שוב חוזר על אותה שאלה ששמעתי אבל לא הקשבתי. "מה?, לא" אמרתי צוחקת "הוא אחי" אמרתי בדיוק את מה שנייט אמר לי להגיד אם ישאלו אותנו.

"טוב, אז קדימה את עכשיו קמה לרקוד איתי" הוא אמר קם מהכיסא שלו ומושיט לי את ידו "אתה לא יודע מתי להפסיק?" אמרתי לו משחקת אותה קשה להשגה. "לא, תביני אני פשוט חייב להראות לך שאני רקדן יותר טוב ממך ואם אני לא יעשה את זה אני יחשוב על זה כל הזמן" אמר "בעיה קשה" אמרתי עושה את עצמי מהססת "כן.." אמר מצדיק את מילותיו "אז תפתרי לי אותה?" שאל בציפייה עדיין עם היד מושטת "לא. כנראה שתצטרך לפתור אותה בעצמך" אמרתי קמה מהכיסא מתקדמת לעבר השירותים. עשיתי רק שני צעדים והוא כבר בא מולי תופס בידי ומושך אותי לריקוד, בהתחלה בגלל מה שנייט אמר לי ניסתי להתנגד אבל מהר מאוד זרמתי איתו ורקדנו מין קרב ריקודים מאוד מאוד סקסי זה היה יותר סקסי מכל מי שרקדתי איתו אי פעם, אבל זה היה נעים, זורם, מרגש באופן מוזר.

אני לא יודעת איך זה קרה, או למה, או מי התחיל את זה אבל אחרי זמן לא משוער כי הריקוד פשוט סחף אותי ולא ידעתי כמה זמן אני אפילו במועדון – מכות התחילו.

אחד הגברים נתן בוקס למישהו אחר והשני העיף אותו על שולחן, והתחיל שם ממש בלאגן. בהתחלה זזנו קצת הצידה עדיין מסתכלים ואז הם התחילו לשבור בקבוקים ולזרוק אחד על השני ופה באמת כולם נכנסו להיסטריה. כמה בנות צרחו בהגזמת יתר ורצו מחוץ למועדון וחמישה גברים בערך ניסו להפריד ביניהם אך שום דבר לא עזר.

במזל, שנייה לפני שבקבוק נתקע לי בפרצוץ והרג אותי ג'וני תפס אותי והפיל אותי לרצפה מכסה עליי עם גופו. "את רואה?, מזל שאני פה" אמר ממשיך להשוויץ כשראשו קרוב אל ראשי. "אוייש תסתום, עוד שנייה הורגים אותנו ואתה מחמיא לעצמך?" שאלתי משחקת אותה היסטרית, "בואי נוציא אותך מפה" אמר תופס חזק בידי ומושך אותנו החוצה כשהוא מגן עליי בגופו.

אהבתי את ההרגשה הזאת שאני לא צריכה תמיד להרגיש בשליטה, אפילו ששיחקתי יותר ממה שהייתי מצפה ממני לשחק עדיין זה היה שונה בצורה טובה.

"תודה" אמרתי כשהיינו מחוץ למועדון נושמים אוויר צח עומדים מול רכב למבורגיני יפהייפה בצבע שחור מבריק.

"אני אשמח לעשות את זה שוב" אמר מתקרב אליי עוד קצת.

אנשים המשיכו לצאת מהמועדון במהירות וביניהם ראיתי את גיימס כשהוא מחפש מישהו. "גיי.." באתי להגיד אך החלפתי מהר לדיימן והתקדמתי אליו רואה את הזרוע שלו חתוכה "אתה בסדר?" שאלתי נוגעת בידו. "כן, לא ידעתי איפה את" אמר מסמן לי רמזים בעיני, רמזים שלא יכלתי לענות עליהם כי ג'וני בדיוק התקרב, "אחי, אתה בסדר?" שאל את גיימס/דיימן מעלה על פניו מבט דואג.

"אה? מה זה? שטויות.." אמר גיימס בקלילות, ותאמת שזה באמת היה כלום הוא רגיל לקבל חתכים הרבה יותר גרועים.

"טוב אני חושבת שעדיף שאני ייקח אותך לרופא לפני שתדמם לי למוות" אמרתי בציניות ותפסתי בידו השנייה של גיימס שלא מלאה בדם.

התרחקנו מג'וני מתקרבים אל המכונית שלנו שחנתה שלוש מכוניות מהמכונית של ג'וני.

"רגע, היי, רקדנית" ג'וני אמר נותן לי כינוי לשם שהוא לא מכיר. "אתה לא עוזב?" אמרתי בקול עוין, גיימס נכנס לרכב מתעסק בפלאפון שלו אפילו שהוא לא באמת מתעסק בפלאפון שלו.

"לא מישהי כמוך" אמר מנסה לקנות אותי במשפטים קייצים.

"טוב, אחי מדמם ואני צריכה ללכת, היה נחמד לרקוד איתך" אמרתי מחייכת חיוך מנומס ולא אדיב במיוחד ומתקדמת אל הדלת של המכונית שבצד של הכביש.

"תני לי לפחות את הפלאפון שלך" אמר מחייך ומנסה את כל הדרכים.

"אתה חולם בגבוה הא?" שאלתי נכנסת אל הרכב.

"אז את השם, אני כבר ימצא הכול" אמר ממשיך לנסות, ואני שיערתי בדיוק איך הוא הולך לבדוק.

"לא ניראה לי" אמרתי מתניעה את הרכב מסתכלת עליו ואומרת "תודה על זה שהצלת אותי אבל לא." חייכתי חיוך מנחם ונסעתי אל הכביש הראשי שלוקח אותנו לבית.

"עשית את זה ?" שאלתי מסתכלת על גיימס שנראה קצת עייף בגלל איבוד הדם אבל עדיין מפוקס.

פניתי ימינה מהכביש הראשי נכנסת אל פקק קצר.

"כן אל תדאגי הוא קיבל את זה, מחר את כבר תקבלי שיחת טלפון" אמר והשעין את ראשו אחורה נראה מסופק.

התוכנית שלנו הייתה שאני יפתה אותו אבל באמצע אני יעזוב אותו, כל הקטע של המכות לא היה אמור לקרות אבל כך הוא גרם לי לעזוב כמה שיותר, ומשום מה עכשיו אני מתבאסת שעזבנו כל כך מוקדם.

והכול קרה קצת שונה מהתוכנית המקורית שהוא היה אמור לקבל את הטלפון שלי והשם הלא אמיתי שלי דרך גיימס שהוא כתב את זה על מפית ונתן לו, פה זה היה קצת שונה, מול הרכב, גיימס מדמם, וזה היה רשום על נייר.  

"לאחוזה?" שאלתי מתלבטת אם לפנות ימינה או להמשיך ישר לכיוון הבית שלי.

"לאחוזה" גיימס ענה ממשיך "נייט ירצה לדעת איך היה" הוא אמר.

"אל תדאג, הוא קיבל את זה " אמרתי כשנכנסו אל המשרד של נייט אחרי שהתקשרנו להודיע שאנחנו מגיעים ושרופאים יחכו לנו כי גיימס פצוע, וכך היה – במשרד של נייט חיכה לנו רופא אחד ונייט עצמו.

 "את בטוחה שהוא קיבל?" נייט שאל, נראה רציני מתמיד.

"אני דאגתי לזה, אני בטוח" גיימס אמר כשהרופא קורע את החולצה שלו כדי להגיע לפצע.

סיפרתי לנייט כל מה שהיה, חסכתי את כל הרגשות והרצונות שלי וחייכתי חיוך גדול בסוף יודעת שעכשיו אנחנו הולכים להפיל אותו למטה.

"טוב אז מחר את לידי כל היום, אני רוצה להיות נוכח מתי הוא מתקשר, ואז אנחנו נמשיך בתוכנית" אמר גורם לבלבול שלי לעלות.

"את משחקת אותה קשה להשגה, הוא מנסה לשכנע אותך ובסוף כדי שהוא 'יעזוב אותך' – " הוא אמר ועשה מרכאות בידיים "את זורמת איתו ויוצאת לדייט ראשון".

הבלבול ירד והכעס עלה.

"רגע, אני חשבתי שעכשיו אנחנו הורגים אותו" אמרתי קמה מהכיסא שישבתי עליו.

"למה אני צריכה לצאת איתו לעוד דייט, אני הורגת אותו וגומרת את הסיפור" אמרתי מתחילה להסתובב במשרד.

"אן" נייט אמר בקול רגוע ומחושב.

"אני בדיוק כמוך, גם אני רוצה להרוג אותו, אבל אנחנו נעשה את זה בדרך חכמה, קודם נשים עליו מכשיר האזנה, נדע מה הם עושים שם ואז אני ייתן לך את התענוג להרוג אותו" אמר עדיין בפרצוף רציני.

"אוקיי, אני מסכימה" אמרתי לאחר חשיבה ארוכה.

"אבל אני זאת שהורגת אותו ".

כשנכנסתי הבייתה סאם, הכלב שלי קפץ עליי וקישקש בזנב ״מי כלב טוב?, מי ?״ אמרתי מתכופפת אליו ומלטפת אותו הוא יבב והבנתי שהוא צריך לצאת לקחתי את המפתחות שקודם לכן כשרק נכנסתי הבייתה זרקתי ויצאתי עם סאם האוויר בחוץ היה נעים וחמים, לא קר מדי ולא חם מדי החושך היה מעצבן אבל גם מאוד נעים, יכלתי ללכת ברחוב בלי לדאוג ולחשוב על הכול חשבתי על הריקוד, הריקוד שמשך אותי לזכרונות מהעבר - ״נו אנני את חייבת לקום לרקוד איתו, תראי איך הוא מסתכל עלייך״ קייטי החברה הכי טובה שלי אמרה ושתתה מהקולה שלה, הסתכלתי עליו וקלטתי אותו מחייך אליי, רוקד ובעיניו הוא מזמין אותי לבוא ולראות אם אני מסוגלת נגדו.
קמתי מהכיסא, מורידה את הג׳קט שלי אבל לא מפסיקה להסתכל עליו לרגע, זה היה מלחמת עיניים ואני התכוונתי לנצח בה.
התקדמתי אליו מחייכת חיוך נחוש ״בהצלחה!״ אמר בקול כדי שאני ישמע וככה התחלנו לרקוד. -
סאם עשה את צרכיו והעלתי אותו הבייתה, עכשיו שכבתי במיטה אחרי מקלחת חמה מלאה בעירורים הריקוד עם ג׳וני, הדיבור, העקיצות והנגיעות הקלות גרמו לי לחשוב עליו, בקושי הצלחתי להירדם
היה משהו בו שכבש את כולן את זה ידעתי, ידעתי שזה לא יכבוש אותי, אני יודעת מה הוא, אני יודעת מי הוא, הדבר שהרס לי את החיים, שהשכיח לי את הכול, שלקח לי את הדבר הכי חשוב לי בחיים, שמנע ממני לגדול כמו שרציתי, שריסק את כל חלומותי, אותו בן אדם לא יכבוש אותי רק בגלל עיינים כחולות, עמוקות שאפילו בחושך של המועדון יכלתי לראות אותן נוצצות, לא בגלל דיבור חלק או בגלל כמה כסף שיש לו.
אם הוא ירצה לכבוש אותי הוא יצטרך לחוות את כל מה שאני חוויתי, לסבול את מה שאני סבלתי
ורק זה שאני יהרוג אותו אני יוכל להמשיך הלאה.
הצלצול של הטלפון העיר אותי משינה מלאה בחלומות רומנטיים - או מיי גד מה קורה לי ?
תפסתי את הטלפון שהיה על הרצפה בחדר שלי, כנראה נרדמתי מחזיקה אותו ״אן ?? איפה את?״ שמעתי את קולו של נייט צורח ״היית אמורה להיות פה לפני שעתיים!״ המשיך לצעוק, ״תקומי על הרגליים ועכשיו תזיזי את התחת שלך לפה!!״ צרח ממטיר עלי פקודות.
לפני שיכלתי לפתוח את הפה נייט ניתק וידעתי שכדאי שאני יגיע כמה שיותר מהר, אפילו שלא רציתי שנייט ישמע את השיחה הראשונה שלי עם ג׳וני, זה הרגיש לי פרטי יותר.
התלבשתי מהר, מכנס גינס וקפוצון בצבע אפור לובשת נעליי סופרה האהובות עליי בצבע טורקיז, לוקחת את המפתח של הרכב מלטפת את סאם ונועלת את הדלת, ממהרת לפני שג׳וני יחשוב להתקשר.

הנסיעה עברה מהר מהרגיל, היום לא לקחתי את גיימס נייט אמר שהוא צריך לנוח אחרי המכה ובמילא אין לו מה לעשות. הפעלתי את הרדיו ובדיוק החליפו שיר ל-  Kelly Clarkson - Since U Been Gone.

התחלתי לתופף על ההגה זורמת עם הקצב של השיר המהיר.

לחצתי על דוושת הגז שרה עם השיר. הפזמון החל ואני הגעתי ל180, הכביש היה ריק אז הרשיתי לעצמי.

השיר כאילו דיבר עליי באיזשהו צורה, הרגשתי את המילים של השיר הרגשתי שהם שייכות אך ורק לי. 

הרגשתי שאני בלונה פארק, על הגלגל הגדול. שאיך שאתה למעלה אתה פתאום חש את האדרנלין או שאני ברכבת הרים והמהירות מפחידה אך כל כך מהנה שאתה עושה את זה שוב ושוב כי האדרנלין מציף אותך.

האדרנלין הציף אותי, הקיף אותי בהילה ולא יכלתי להפסיק. הרגשתי מחוברת להילה הזאת וצחקתי נהנת מהלונה פארק הזה. 

ועכשיו בלי להרגיש, בלי שום אזהרה מיוחדת, אני הייתי בין החיים למוות.  

 תהנו :)