אומרים שכדי לשדנות את היחס שלנו לעצמנו ואת דרך ההסתכלות שלנו על העולם עלחנו לשנות קודם כל את השיחה האישית שאנחו עושים עם עצמנו- כל אותן מחשבות שהן ביננו ולא נאמרות בקול רם- לחיוביות יותר, או לפחות לנייטרליות.
סבבה.
תוך כדי שניסיתי להבהיר לעצמי מה אני בעצם אומרת לעצמי במהלך היום, הבנתי שאני מסתובבת בכעס על עצמי כבר כמה ימים ולא מצליחה להבין מה הסיבה.
אני מניחה שאני מתוחה כיוון שאני במשרד חדש עכשיו, וכל הזמן אני מנסה לחשוב מה הרושם שאני עושה על אנשים והאם הוא נכון ומתאים למה שאני רוצה להשיג- הכל חוץ מלהיות נוכחת ברגע ולהתנהג כמו עצמי.
אני ערה לכך שי שכמה דברים שאני לא מבצעת נכון באינטרקציה שלי עם אנשים- אבל אני מנסה לשנות אותם ולעצור את עצמי בכל זמן שזה קורה. כשאני חשה לאבנוח אני לעיתים קרובות גם מתוחה ולכן קשה לי יותר לדבר ולהביע את הדעות האמיתיות שלי.
עםזאת, שמתי לב שכשאני משכנעת את עצמי לדבר יוצאים מזה רק דברים טובים.
אנשים מייחסים משקל לדברים שלי, ולא פוטרים אותם כהערות סתמיות.
דברים משתנים בהתאם למה שאני אומרת ואופציות חדשות נפתחות.
אני מקבלת מחמאות על הביצועים וההישגים שלי.
אומרים שאני עובדת קשה ומשקיעה.
חשובה לי הדרך בה נראה המוצר הסופי.
מול כל היתרונות האלה, מה זה משנה אם אין לי תמיד את ההערות הכי מאירות עיניים ותשומת לב לדקויות?
אני הרי במקום חדש, ברור לי שאני צריכה לתת לעצמי זמן התאקלמות עד שאלמד את כל הנהלים.
הרי המקום הזה שונה מכל דבר שחוויתי אי פעם, זה רק טבעי שלא אהיה מודעת לכל פרט.
אני ממ שמרגישה יותר טוב עכישו.
לא מאמינה שסחבתי את כל ההרגשה המתוחה הזאת רק בגלל המשרד. וואו.
וואו, הרבה יותר קל לחייך עכשיו.
אני לא מאמינה.
זאת אומרת אני כן.
איזה כיף :)
ולפינתנו "דברים שלמדתי היום ואני גאה בעצמי בגללם":
הקלדה עיוורת - כבר הרבה זמן אני רוצה לעשות את זה, כי אני מקלידה יחסית לאט ורק אם שתי אצבעות. מה שהשתפר בזכות המשרד, כי לפני זה היה מודבר באצבע אחת. אז זה ממש טוב.
ודייזד אנד קונפיוזד.
ומחזות זמר כי זה כיף.
האמת היא שאחת הדרכים לשנות את הסלף טוק היא להיות חשוף לטקסטים חיוביים, והמוזיקה הרגילה שלי היא אינדי וגראנג' ולאף אחד מהם אין אנרגיות כיפיות במיוחד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
