בית קברות לפילים

אביב,

         אתה חתיכת בן זונה. אני לא חושב שיש לי עוד משהו לכתוב לך. כי בזה זה מסתכם. תירקב בגהנום.

מאור,

אני חושב שאני חייב לך תודה עצומה על החופש הגדול בין י' לי"א. את עזרת לי להתמודד עם מצב מאוד קשה שהייתי בו. את התחלת לגרום לי להאמין שלא כל האנשים נוראיים. את היית שם בשבילי ברגעי משבר. ואני עדיין משתמש בהגדרה שלימדת אותי למילה המוזרה הזו- אהבה. אני מאחל לך ולאופיר שלך עוד הרבה שנים של אושר. באמת. כי זה מגיע לך, כי את באמת היית שם כשהייתי צריך. את אחד האנשים שאני הכי מעריך בעולם הזה.

ענבל,

את חתיכת שדה חסרת רגישות. אני מקווה שאת וארבעת הבנות שלך תישרפו עמוק בגהנום. כי אתן כל כך מטומטמות וחסרות רגישות שזה מדהים אותי.

המון אושר ושמחה.

ילידי 94 בבית הספר שלמדתי בו בין כיתות ד-ו, שלום.

אני רוצה לסגור מעגל.

ליתר דיוק, אני רוצה לסגור מעגל עם חלק מצומצם מכם. לא החלק שהתעלם ממני, ולא החלק שסתם צחק. אני רוצה לפנות אל החלק האקטיבי שבכם. התהיה הכי גדולה שלי היא אם אתם מסתכלים על כל מה שקרה אז בצורה אחרת. אני לא מוצא מילים לכתוב. אני רוצה לגרום לכל אחד ואחד מכם אלפית מכמות הסבל הרגשי שנגרם לי בגללכם. אני רוצה שאתם תחוו את מה שאני חוויתי. אני רוצה שתדעו מה ההשלכות שיש לזה עליי עד היום. אני רוצה שתסתכלו על עצמכם במראה, וכל פעם תראו משהו אחר. וכל פעם או שתאהבו את מה שאתם רואים, או שתיזכרו בכל הדברים שאמרו עלייכם פעם שגם ארבע שנים של פסיכולוג עוד לא מחקו. אני רוצה שאתם תרגישו בושה בכל פעם שאתם בוכים, כי זה יזכיר לכם אין ספור פעמים שצחקו עלייכם אחרי שגרמו לכם להגיע למצב הזה. אני רוצה שאתם תזלזלו בזכות הקיום שלכם. אני רוצה שאתם תסתכלו על מה שהפכתם להיות, כבר יותר משש שנים אחרי, ועדיין תהיו בטוחים שכל דבר שאומרים לכם אמור להיות איזושהי צורה של זלזול, או פגיעה. צורה כלשהי של בדיחה פרטית שלכם, שזה כל כך מצחיק כשהאחד שאתם מדברים איתו אחרי שלוש שנים לא מבין למה לעזאזל אתם מגחכים. אני רוצה לראות איך אתם תתמודדו עם רגשות נחיתות כל כך גדולים עד שאתם באמת שוקלים לקום ולעזוב. אתם יודעים איזה מביך זה לצאת מכיתה בוכה, סתם כי נזכרתי במשהו שאמרו לי אתמול? אתם יודעים כמה שאני שונא אתכם, ומאחל לכם אין סוף שנות סבל?

זה לא הגיע לאלימות פיזית. אבל הצלקות שהארתם בי כל כך עמוקות עד שאני עדיין מרגיש שאני מתבייש במה שהייתי!

מיכל,

את לימדת אותי מוסר עבודה מה הוא. אני לא חושב שהייתי עובד כמו שאני היום אם לא היית מלמדת אותי. תודה. בשיא הכנות. בהצלחה בלימודים.

ברק,

אחרי שלמדתי שיש בנות שלא רוצות רק לצחוק עליי, הגיע הזמן שאני גם אכיר בנים "מקובלים" שמוכנים להכיר בי, ולהתייחס אליי ברצינות. אתה היית טוב. תודה לך.

נרי,

"אתה שר דיי טוב". זהו. 

 אורי וחן.

אתם באותו המכתב כי אני מרגיש אליכם בערך את אותו הדבר. נחמד לדבר איתכם. באמת שכן. אבל יש רגעים שאני פשוט רוצה לשפוך עליכם חומצה. כל אחד זה משהו אחר, אבל זה ככה.

אני,

זה נדוש. נכון. אבל אני חייב. אתה חייב לסלוח לעצמך. אתה כל כך פגום לפעמים. 

אני מצטער על הכל. על הכל. אני יודע שהבטחת. רק תזכור לא לעשות כלום. 

נמאס לי להעמיד פנים שלא איכפת לי אם יהיו פה תגובות. אני כן רוצה. גם אם זה הדבר הכי מזדיין בעולם שיש לכם להגיד. רק, תגידו משהו.

http://www.youtube.com/watch?v=gB2N-9VuBjQ

ככה אני מרגיש