זה מטורף איך דקה אחת שראיתי אותך באוטובוס מחזירה אותי חצי שנה אחורה.
דקה אחת מסכנה החזירה את כל הרגשות שחשבתי שנעלמו אבל הם לא נעלמו, הם רק חיכו לחזור להוכיח לי שלא שכחתי אותך.
כמעט ולא עובר יום שאני לא רוצה להחתחיל איתך שיחה אבל... מה אומרים? על מה מדברים?
ולחשוב שפעם היינו מדברים במשך שעות...
וזה לא שעדיין לא התגברתי עליך ולא המשכתי הלאה כי אני כן. זה לא שלא היו בנים אחרים אחריך כי היו. אבל אף אחד מהם לא היה אתה וזה מה שהיה חסר.
עדיין יוצא לי לחשוב לפעמים מה היה קורה אם... ובכל פעם אני מבינה שאני יכולה להאשים רק את עצמי כי ברצינות, אתה מושלם.
ואתה כל מה שתמיד רציתי מכל הבחינות ואני באמת לא יודעת אם אני אמצא מישהו כמוך שוב, זה הגיוני לזכות לכזה מזל פעמיים?
ואני באמת לא מבינה איך עשית את זה.
לא משנה כמה ניסיתי להתרחק ממך אתה תמיד היית שם.
הסיבה להכל.
אני מסתכלת על שניכם ביחד וכבר לא כל כך כואב לי ואני יכולה להיות שמחה בשבילכם, שמחה בשבילך.
אתם באמת מושלמים ביחד.
לפעמים הייתי רוצה לחזור אחורה ולהכיר אותך מחדש, להתאהב בך מחדש.
להכיר את כל החברים שלך,לפגוש את ההורים שלך, לשבת איתך בלילה ולהקשיב לך מדבר, על המשפחה שלך על סרט שראית על שירים שאתה אוהב על זה שאתה רוצה להיות טייס... זה לא באמת משנה כי פשוט אהבתי להקשיב לך מדבר
אבל אני יודעת שכל הדברים הטובים נגמרים מתישהו וכבר סיימתי לבכות עליך אז אני רק רוצה להגיד תודה.
תודה על הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
FailGirl