לכל תושבי הדרום/ ישובים שטילים נשלחים עליהם, אני מאחלת לכולכם שתהיו חזקים ותעברו את בשלום. מי ייתן ולפחות יהיו לכם לילות שקטים ושהכל ייגמר במהרה! *חיבוקחיבוק*
הסדר נראה מוזר, אבל אין מצב שאני אגמור סיפור והוא לא יהיה קיטשי לגמרי. לאלאלא! לקח לי זמן לכתוב את הפרק כי הייתי עסוקה עם פסיכומטרי/ מסע לפולין (אגב, מומלץ לכולם לעבור אותו, מסע מאוד מיוחד). עכשיו יש לי זמן לכתוב כי אני תושבת באר שבע (למרות שהייתי עסוקה בלכתוב פאן פיק על הזוג האהוב עליי וכל פעם שעלה לי רעיון באתי למחוק אותו ואז הוא נמחק).
נ.ב. התחלתי לקרוא לו ממזמן את סדרת ווארוי (המנגה הראשונה בסדרה נקראת I want to be naughty- זה לא סוטה כמו שזה נשמע!!!!), שזה יאוי ואחד הזוגות האהובים (כן, אני מודעת שיש המון כאלה) התבלטו במנגה הזאת-
http://mangafox.me/manga/mujihi_na_otoko/
הם פשוט זוג יפה כל כך!!!!!!!!!
אפילוג
ברגע שפתחתי את הדלת התפרצתי פנימה וחיפשתי את הבגד ים שלי. בעצם, לא
הייתי צריך לחפש יותר מדי כי הוא היה זרוק על הרצפה אחרי הלילה שהיה לי ולאיאן.
הרמתי את הבגד ים השחור שלי ועמדתי להיכנס לשירותים, אך איאן תפס אותם.
"אתה לא תהיה שם הרבה זמן, נכון? אני צריך להתלבש," צעקתי
לאיאן מבעד לדלת.
"כמה זמן לוקח לך להתלבש?" הוא שאל.
הייתה לו נקודה טובה, כך שלפני שהוא יצא מהר מאוד הורדתי את מכנסיי
ביחד עם תחתוניי ושמתי עליי את בגד הים. לאחר רגע הוא יצא, לאחר ששטף את ידיו
והוריד את המים, ולקח את בגד הים שלו- מכנס כחול עם ציורי פרחים בסגנון של הוואי,
ועמד להתלבש. "מה אתה עושה?"
"אני מתלבש?" הוא אמר בקול שואל.
"אבל אתה... סוג של, עושה את זה מולי," הערתי. קצת הרגשתי
מובך שזאת הייתה הבעיה שלי.
"מיילו, עשינו את זה אתמול ושלשום. אני לא חושב שיש משהו שכבר לא
ראינו. חוץ מזה, לשנינו יש את אותם איברים בדיוק." איאן נהנה מהמבוכה שלי.
הרגשתי כמו טיפש על כך שהתביישתי להתלבש מולו. הרי שנינו גברים וגם
ראיתי אותו עירום, אבל זה עדיין הרגיש לי מוזר להתלבש בפני מישהו. איך למרות הקרבה
האינטימית בינינו, עדיין הרגשתי מבויש?
"הו, אתה כל כך חמוד."
"תסתום!"
איאן צחק, לקח את בגד הים שלו ונכנס אל חדר השירותים. חשבתי שיום אחד
אני אצליח להתרגל לרעיון וזה לא יראה לי מוזר להחליף בגדים מולו. אני אכן בן אדם
מאוד מוזר.
איאן יצא מחדר השירותים, לקחתי מהר את הבקבוק של קרם ההגנה, שמתי על
היד וכשאיאן הסתובב, מיהרתי להפתיע אותו ולמרוח לו קרם הגנה על הגב. איאן הופתע
תחילה עד שהבין מה קורה. "תודה על האזהרה," הוא אמר בציניות. לאחר
שסיימתי תכננתי למרוח עליי קצת כדי שעורי הבהיר לא ישתזף, אבל איאן חטף ממני את הבקבוק
וחיבק אותי מאחור. הוא התקרב לאוזני ולחש: "אתה חושב שאני אוותר על התענוג
למרוח אותך?"
בלעתי את רוקי. "אתה יכול בבקשה להישמע פחות מפחיד ופדופיל כשאתה
אומר דברים כאלה?"
איאן צחק ואז הרגשתי אותו מורח את הקרם על הגב שלי. המגע שלו היה נעים
וקצת התאכזבתי כשהוא סיים.
שנינו סיימנו להתארגן ויצאנו לדרך.
חוף הים לא היה רחוק מהמלון ולצערי הרב הוא גם היה מלא באנשים. האנשים
עצמם לא הפריעו לי, אך הייתי שמח שאת הזמן האיכות שהיה לי עם איאן הייתי מבלה רק
איתו. בעצם, זה היה מגוחך לצפות לחוף ריק בעיר שגרים בה מעל מיליון איש. גם לא הכרתי
את העיר. לא ידעתי לאיזה חופים איאן ואני יכולנו ללכת בלי שיקרה לנו משהו. לכן,
כשאיאן הציע שנלך לחפש מקום מבודד יותר, לא סירבתי גם אם נצטרך ללכת במשך
קילומטרים.
כשהלכנו ליד החוף, שמתי לב לכל הבנות שנעצו מבטים באיאן. זה הפריע לי.
יכולתי לבטוח שאיאן שלא ייגש אליהן, אבל בהחלט לא יכולתי לבטוח בבנות האלה. כל אחת
שחלפה על פניו שלחה לו מבטים פלרטטנים, לעיתים הייתה מישהי שאפילו הייתה מעיזה
להעביר את האצבע שלה על הזרוע שלו. אפילו היו כאלה שנתנו לו את המספר שלהן. איאן
נראה מרוצה שמכל תשומת הלב שקיבל. לפחות הוא היה מרוצה עד שנתקל במבט הכועס שלי.
"להשאיר אותך לבד עם הבנות האלה?" שאלתי בציניות. גם אם
בטחתי באיאן, לא יכולתי שלא להרגיש קנאה.
"תירגע ותפסיק להסמיק. הן סתם נחמדות," אמר איאן בשלווה.
איאן לא התייחס ברצינות לבנות האלה ולא התכוון לעושת שום דבר. זה היה
טיפשי להרגיש קנאה. הוא כנראה לא יתקשר אליהן. "למה שלא תתקשר אליהן להגיד את
זה?" ברגע שהמילים האלו יצאו לי מהפה רציתי לסטור את עצמי.
איאן נעצר והסתכל עליי. שאלתי אותו על הסיבה שהוא עצר, אבל במקום
לענות לי הוא הצמיד את השפתיים שלו לשלי. מול כולם. לא רציתי להרחיק אותו כי לא
רציתי שאנשים יחשבו שהוא תוקף אותי אבל גם לא לראות איך אחרים יגיבו.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו אחרי שהתנתק ממני.
"אתה צודק. אולי הייתי צריך להראות להן שאני תפוס. למרות שאני חייב
לציין שזה כיף לראות את החבר שלי מקנא."
הסתכלתי מסביבי. חלק מהבנות שהסתכלו קודם הביטו בנו בגועל, אחרות פשוט
התאכזבו, היו בנות ששלחו אליי מבטים עוינים. שאר האנשים לא התייחסו אלינו. ככל שיש
יותר אנשים מסביבך, אתה פחות מתייחס אליהם.
אחרי שיצאנו מהמים הקרים, התיישבתי על המגבת בפינה השקטה שאיאן ואני
מצאנו לאחר הרבה זמן הליכה ואיאן ניגש אל אחת החנויות בסביבה לקנות לנו אוכל. בזמן
שהסתכלתי על המים הכחולים שהשתלבו עם הצבע של השמיים בגבול מעט עגול, נזכרתי בימים
שנהגנו לנסוע לים ביחד עם כל המשפחה. לפעמים גם ההורים של רייצ'ל נתנו לה רשות
להצטרף אלינו. כל מי שעבר על ידינו חשב לעצמו שהיינו משפחה מאושרת עם הורים צעירים
מדי למראה, שני ילדים וילדה מאומצת שלא דמתה לאף אחת מהדמויות שהייתה עימם. רייצ'ל
ואני נהגנו לעשות שטויות, לפעמים ביחד עם נטלי. פעם אחת בטעות גרמנו לאבא להיצבט
מסרטן ולאמא להתקף לב כשהראיתי לה עכביש גדול שמצאתי. כנראה שכבר אז גרמתי להורים
שלי צרות.
אולי איאן לא היה צריך לנשק אותי מול כולם. מה היה קורה אם היינו
נתקלים במישהו כמו עומאר? היינו צריכים להיות יותר זהירים. הייתי צריך להקשיב
לאחרים כשאמרו לי להיזהר. יש אנשים שצריכים להסתכן אם הם רוצים להראות את אהבתם
אחד לשני.
"אתה מבואס ממה שקרה?" שמעתי את קולו של איאן. הוא חזר שני בקבוקי "ספרייט", כמה
שקיות חטיפים, ושקית שהנחתי שיש בתוכה נמצא מזון מהיר. הוא התיישב על ידי והגיש לי
את השקית ביחד עם אחד הבקבוקים שהוא קנה. המשקה היה קר וזה בהחלט היה נחמד ביום חם
כל כך.
"לא," אמרתי בשקט. פתחתי את השקית, הוצאתי את אחד
ההמבורגרים שהיו והתחלתי לאכול אותו. את השאר, שלושה המבורגרים וצ'יפס, הבאתי
לאיאן.
"על מה אתה חושב?" הוא שאל.
"נראה לי שאתה יודע את התשובה." איאן כבר למד לקרוא אותי.
"או שאתה חושב עליה או שמה שקרה היום עם הבנות הטריד אותך? כי לא
הייתי מתחיל איתן בחיים!"
"הבנות הן לא מה שמפריע לי..."
איאן לקח לי את הבקבוק, לגם ממנו לפני שהחזיר לי וניסה לחשוב. "זה
מפריע לך שנישקתי אותך?" הוא שאל בספק.
שתקתי מרוב מבוכה ואיאן הבין את הרמז. לרגע הייתה שתיקה בזמן שהוא זלל
את האוכל ואני מיהרתי לקחת את הצ'יפס לפני שהוא יגמור הכל. לאחר מכן, מסיבה לא
ברורה, איאן התחיל לצחוק.
"אני לא תמיד מנסה להצחיק, אבל כשאני עושה את זה, אין לי מושג מה
אמרתי שהיה מצחיק כל כך," אמרתי.
"אתה תצחק עליי אם אני אגיד את זה," הצחוק של איאן נרגע
וראיתי שהוא התחיל להסמיק.
"הו, אתה מתחיל להסמיק."
"עזוב את זה. איזה ספר קראת לאחרונה?"
"אם לא תגיד לי, אני לרוברט שכחשבת עליו בכיתה ט', התחלת
לאונן."
"מה?! זה אף פעם לא קרה!"
"אבל בוא נודה באמת, גם אם אתה החבר הכי טוב שלו, הוא עדיין
יאמין לי אם אני אגיד את זה."
איאן שלח לעברי מבט די כועס ואני החזרתי לו חיוך. הוא נאנח. "טוב
בסדר. כשראיתי כמה בטוח אתה בעצמך, איך לא פחדת להראות מי אתה, איך שניסית להתנהג
ביחד עם סטפן, זה מה שגרם לי ל..." הוא השפיל את ראשו מתוך מבוכה. "זה
מה שגרם לי להתאהב בך ובאותו הזמן לכעוס עלייך כי אני לא יכולתי להיות כנה עם עצמי.
רציתי להחטיף לסטפן על כך שהוא דחה אותך בקרירות. איך אפשר לא לרצות להחזיק ידיים
עם בחור כל כך חמוד?
"אני שונא את עומאר על כך שהוא גרם לך לפחד. אתה לא אמור להיות
זה שמרגיש מאוים, אלא זה שנותן לי ביטחון. בבקשה אל תהיה האחד שמפחד. אל תחשוב על
מה שאחרים אומרים תן לי לדאוג לזה. אם מישהו ירצה לפגוע בך, אני כבר אטפל
בו."
רציתי להגיד משהו בתגובה, אבל כל מה שיצא לי מהפה היה מלמולים ודברים
לא ברורים. הסמקתי בגוון יותר אדום מעגבנייה. לא ידעתי שאיאן חשב עליי את הדברים
האלה.
"אז אתה חושב שאני חמוד?" אמרתי הנימה קיטשית והצקתי לו
קצת.
"אני כבר מתחרט שהוצאתי את המילים האלה מהפה," הוא אמר
מבויש עם קצת סומק על פניו.
"גם אני חושב שאתה חמוד," הקנטתי אותו.
"עזוב, שכח ממה שאמרתי." איאן עמד לקום, אבל אני הושבתי
אותו בחזרה, החזקתי את זרועו והנחתי את ראשי על כתפו. הוא נאנח והמשיך להתיישב על
ידי מבלי להזיז אותי.
השקיעה עמדה להגיע. איאן הלך, אבל לא ידעתי לאן. היה לנו אוכל, שום
דבר לא נגנב לנו ולא היינו צריכים משהו. הוא חזר אחרי זמן קצר. יכולתי להבין
שהסיבה שהוא הלך בגללה לא הייתה טובה לפניו פניו חמורות הסבר. הוא זרק את הפלאפון
שלו הצידה כאילו היה דבר לא חשוב. הוא שינה את הבעת פניו. למרות שהבעת פניו הייתה
רגועה, תווי פניו עדיין היו קשוחים. "בא לך לחזור למים?"
"איאן, מה קרה?" שאלתי בקול מודאג.
איאן הבין שאין לו דרך להסתתר. "סתם. שיחה עם אבא. הוא רצה לעדכן
אותי בקשר למשפט."
"איזה גזר דין חושבים לתת לעומאר?" שאלתי בקול עצוב. ידעתי
שמה שאני הולך לשמוע לא יהיה טוב.
"חושבים להקל עליו ולתת לו רק חמש שנים." כשאיאן ראה את
האכזבה שלי, הוא מיהר להוסיף: "אבל אבא נלחם כדי שיעלו את זה לחמש עשרה, גם
אם זה הורס את הקשרים שיש במשפחה שלנו לבין משפחת גרסיה."
"זה מה שמשנה ברגעים האלה. לא הפשע שביצעת, אלא הקשרים שיש לך
שיעזרו לך כדי להתחמק מהעונש שמגיע לך." הרגשתי איך כל ההתלהבות שהייתה לי
היום נעלמה כאילו לא הייתה.
"מיילו..." איאן שלח לעברי יש כדי לנסות לנחם אותי, אבל
דחיתי אותו כי ידעתי שזה לא יעזור לי. למה עומאר לא יכול לקבל את מה שמגיע לו? למה
אבא שלו לא רוצה שבנו ילמד את הלקח שהוא צריך ללמוד? למה? יש לי כל כך הרבה שאלות,
אבל למה אני מוצא רק מעט תשובות?
"למה העניינים היו צריכים להתגלגל ככה? כל מה שרציתי היה רק
להיכנס לכיתה ולהחזיק ידיים עם הבחור שאני אוהב."
הפה של איאן התעוות לחיוך. "מיילו, אני לא חושב שמה שיש בינינו
זה משהו שאנשים אחרים יכולים להבין. אתה יודע, לא בדיוק מחשיבים אותנו לנורמאליים."
"מה קשה כל כך להבין? אני אוהב אותך, אתה אוהב אותי - אני מקווה-
ואנחנו מאושרים ביחד."
איאן השכיב אותי ועלה עליי. "אם אתה מקווה כנראה אני לא מעביר לך
את המסר מספיק טוב." התחלנו בתנוחה הזאת להתמזמז. שוב חזרה ההתלהבות שחשתי
בבוקר. כשאני עם איאן, אני לא יכול להישאר בדיכאון הרבה זמן. איך זה יכול להיות רק
בגלל בחור אחד?
"איאן," אמרתי כשהתנתקנו כדי לנשום אוויר, "אני לא
יודע מה הייתי עושה בלעדיך!"
"אני שמח שאתה רוצה אותי, כי אני לא מוכן לוותר עלייך
עדיין."
נגעתי בפניו. אותם פנים שנהגתי לפחד מהם הפכו להיות הפנים שרציתי
להסתכל עליהם כל בוקר. "אני לא מוכן לוותר עלייך בכלל. וכדאי שתתכונן כי אני
מתכוון להישאר איתך תמיד."
איאן חיטט בכיס שהיה בבגד הים שלו. לפתע הוא הוציא שני פריטים שמיד
זיהיתי מהם היו. "אם כך... האם אתה מוכן ללבוש את זה?"
לא חשדתי אפילו לרגע שבכיס שלו היו טבעות התחייבות. לקחתי אחת מהן כדי
לשים על עצמי אבל הוא לקח אותה ממני. זאת הייתה פעולה מוזרה, אבל לאחר מכן הבנתי
למה הוא לקח את הטבעת ממני. גלגלתי את עיניי ונתתי לו להלביש על האצבע שלי את
הטבעת ולאחר מכן שמתי את הטבעת שלו על האצבע שלו. אם היינו גם מחליפים נדרים זה
היה יכול להיות כמו טקס נישואין.
"אני חושב שזה מאוחר מדי לשאול, אבל בשביל מה הטבעות?"
שאלתי מתוך סקרנות.
"כדי שאני אראה לכל העולם שאני תפוס וכדי שאתה תזכור שיש לך כבר
מישהו כתרצה להתחיל עם בחורים אחרים," הוא אמר בחיוך.
"כן, בטח. אם מישהו יתחיל עם אחד מאיתנו, זה בטח יהיה איתך,"
זה הצחיק אותי אבל אהבתי את הדרך שבא הוא הסתכל עליי. לא הייתי יפה במיוחד, אבל
איאן בהחלט מצליח לעלות את הביטחון שלי.
"אז זה לא משנה, כי מי צריך אחרים כשיש לי אותך?" ושוב
התחלנו להתמזמז.
רייצ'ל, אולי לא נרכב ביחד אל עבר השקיעה, אבל אני חושב שזה הרבה יותר
טוב. לא יכולת לאחל לי אושר גדול יותר מזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
