- the one- דרמה, קומדיה, חתיכה מהחיים, בוגר, פסיכולוגי, שונאן איי, שוג'ו (דברים של נערות), רומנטיקה- ללה היא בתם של דוגמנים שנהרגים בתאונה והיא שונאת את תעשיית הדוגמנות. אך, באופן טבעי היא מוצאת את עצמה, בעזרת דחיפה של דודתה הדוגמנית לשעבר, בתוך עולם האופנה, מתחילה את קריירת הדוגמנות שלה. אחת ההשראות שלה הוא אגנוס, דוגמן צמרת אמריקאי, עליו היא דלוקה. אך היא דווקא פוגשת את אחיו התאום, המתחזה לקבצן וביניהם מתחיל סיפור אהבה חמוד. 

-hana no mizo shiru- שונאן איי, רומנטיקה, דרמה. לא סיימתי את זה אבל זה ממש חמוד ומומלץ. קשה לי לעשות לזה תקציר משום מה.

-seven days- שכחתי את השמות, אז בחור א' ובחור ב'. בחור א' יוצא במשך שבוע עם האדם הראשון שמציע לו חברות בתחילת השבוע. זה כולל גברים. בחור ב' רוצה לדעת מה קורה במהלך השבוע ומציע לבחור א' חברות. הוא מתאהב בבחור א', אך מזכיר לעצמו שזה נמשך רק שבוע. אבל אולי בחור א' רוצה יותר מזה?

-kakemakumo, kashikoki- רוח של השועל של המסדר הכסוף חיכה המון זמן כדי להתחתן עם אהובתו- הנסיכה השועלית (זה לא מעפן באנגלית השמות). אבל פה נכנס הנדה שין: בחור בן 23 מובטל, חסר בית ורעב. הוא מקבל אוכל ממקור זר וכאשר הוא נהנה מהאוכל הוא אומר: "אם הייתי יכול לאכול אוכל טעים כזה כל יום הייתי הופך לכלה של רוח השועל". נו טוב, הוא ביקש את זה ואכן השניים מוצאים את עצמם נשואים.

- sorenari nu shinken nandesu- אוזוווה, גרוש ואב לילדה חמודה, מכיר את יושיוקה המון זמן. יושיוקה ידוע בתור פלייבוי שכל הזמן מחליף בחורים. לאוזוווה אין בעיה עם גייז, אבל מפריעה לו האישיות של יושיוקה. יום אחד, כאשר בתו שיזו נהיית חולה, יושיוקה מיד מציע את העזרה שלו ו... נו טוב, אתם מבינים. זה אחד השונאן איי הכי יפים שקראתי (ויותר מפעם אחת).

וזהו לבינתיים. יש לי עוד אלפים להמליץ, אבל זה כבר שבוע הבא^^

תהנו מהפרק 3> 

 - חזרה לנקודת מבט של מיילו-

 

אף לא גיליתי איך כל פעם שהייתי מגיע הביתה עם בחור, הבית תמיד היה ריק! וגם המקרר! "מה דעתך על שקית צ'יפס בתור ארוחת צהריים?" הצעתי לאיאן. זה היה די מביך שלא היה לי כלום מה להציע לו.

"נשמע מושלם," הוא כבר התיישב על הספה. "אולי סופסוף נוכל לראות את הסרט עם הענק הירוק!"

"מה יש לך מגברים ירוקים זועמים?" מלמלתי, למרות שאיאן כנראה לא שמע שום דבר.

כשהתיישבתי על ידו, השענתי את ראשי על חזהו והוא חיבק אותי מאחורה. יכולנו להתחיל ליהנות מחופשת הקיץ רגע לפני שאנחנו מתחילים ללמוד באוניברסיטה. תמיד העדפתי לבלות בקיץ עם חברים, אבל הפעם רציתי לנצל את הזמן הזה כדי להיות עם איאן.

"אני מקנא בבלונדיני," אמרתי באמצע הסרט. "קשה לי להגיד שנטלי מאומצת. ההורים עשו אותנו יותר מדי דומים."

"תאמין לי אתם שונים מספיק," אמר איאן, בלי לנתק את עיניו מהמסך.

"ואיך הגעת למסקנה הזאת?"

"מה הבעיה? מיששתי את שניכם מספיק."

"אל תהיה סוטה כל כך!"  אמרתי לו. "יש לי רעיון! אולי אחר כך נלך לבריכה?" פתאום הרעיון צץ לי לראש. בעיירה יש בריכה מקומית שנפתחת באביב, אך עקב שיפוצים תאריך הפתיחה שלה התעכב.

"היא כבר נפתחה?" הוא שאל.

"שבוע שעבר." ניסיתי להציע כמה פעמים באחת ההפסקות שנלך כל החבורה לבריכה כדי לחגוג את תחילתו של הקיץ, אבל משום מה אף אחד לא  הסכים איתי. לכן, כשאיאן הסכים ללכת איתי, היה קשה לי לתאר את ההתרגשות שחשתי באותו הרגע.

 

אולי בריכה זה לא כמו ים, אבל זה הדבר הכי קרוב שיש. במיוחד כשלא צריך לנסוע במשך שלוש שעות לחוף ים. הבריכה היה ממוקמת ליד בית הספר- לפעמים המורים לספורט נתנו לנו שיעורי שחייה- והיא הייתה ממוקמת בשטח פתוח. מסביבה היה מבנה ששימש בתור חדרי הלבשה/ שירותים/ מלתחות. לכל תושבי העיירה הכניסה הייתה חינמית, התיירים נדרשו לשלם סכום קטן בשביל כניסה.

איאן ואני העברנו את כרטיס המנוי שלנו בכניסה כדי שנוכל לעבור דרך דלת הזכוכית. נכנסו למבנה הכחול, לקחנו מגבות בכניסה ויצאנו אל שטח הבריכה. חוץ מבריכה ענקית שאפשר היה להיכנס דרכה דרך שתי סולמות שכל אחד מהם עמד בצד אחר של הבריכה, הייתה רצפת עץ שעליה היו כיסאות בריכה, חלקם היו תחת שמשיה עבור אנשים שלא רצו להשתזף ולשרוף את העור.

זאת הייתה שעת אחר הצהריים ועדיין העדפתי לשבת מתחת לשמשייה. איאן בהתחלה התנגד, אבל הכיסאות שמצאתי היו במצב יותר טוב מהאחרים. הבריכה המקומית זקוקה דחוף לציוד חדש.

לא היינו המבקרים היחידים. במקום היו עוד שלושה משפחות. משפחת אדריאן, שהייתה ידועה בתור המשפחה היחידה שלה היו שלישייה בגיל 10, משפחת בראון, שכללה זוג צעיר שהתוסף לו תינוק קטן בן שנה ומשפחת אל פרוקי, משפחה ערבית נוצרית, שכללה ארבעה ילדים.

לפי המבטים שההורים נעצו בנו, אפשר היה להבין שהם שמעו את השמועות. אם זאת, אף אחד לא צעק עלינו, לא איים, לא רמזו לנו שום דבר שיגרום לנו להרגיש לא בנוח. רינה אל פרוקי אפילו שלחה לעברנו מבט מלא רחמים. אז למה עדיין לא הרגשתי נוח על ידם?

"אתה רוצה להיכנס למים?" שאל איאן בעודו מסיר את חולצתו ומשאיר עליו בגד ים פרחוני שהגיע לו כמעט עד הברכיים בצבעים חום אדום, בסגנון הוואי. הנהנתי כתשובה חיובית ועשיתי אותו הדבר, רק שהבגד ים שלי היה נראה כבגד ים צבאי.

קפצנו למים העמוקים, התחלנו להשפריץ זה על זה מים אחרי שהתרגלתי לקור, ואפילו עשינו תחרות שחייה. קשה לי להאמין שאני ניצחתי את איאן. "אתה מדרדר."

"לא, אני פשוט עייף," אמר איאן בתור תירוץ. במקום שבו עמדנו איאן יכל לעמוד בלי בעיה. אני, לעומת זאת, התקשיתי לעמוד. לכן, איאן קירב אותי אליו והרים אותי עד שהייתי קרוב לגובה שלו. "אתה נמוך מדי," הוא אמר.

"לא אני לא! אתה גבוה בצורה על טבעית!" אמרתי מיד. זה היה קצת מוזר שאיאן החזיק אותי ככה, במיוחד כשידיו נוגעות לי בתחת, אבל עדיין הסמקתי קצת. "ואתה יודע שיש פה ילדים?"

"סליחה," הוא הזיז את ידיו קצת יותר למעלה.

"כבר הזמנת מלון?" שאלתי. החלטנו להזמין חדר בבית מלון בניו יורק, שם נבלה ביחד כמה ימים אחרי הנשף, רק שנינו.

"לא. אבל אם אני לא אזמין משהו מראש, דודה שלי יכולה לארגן לי משהו בחינם," הוא אמר בחיוך.

"אל תנצל את דודה שלך!" נזפתי בו.

"לך יש כסף לשלושה לילות במקום סביר?" הוא שאל בהרמת גבה.

"לא, אבל בשביל מה אנחנו מתחלקים חצי-חצי בסכום?" שנינו היינו בני שמונה עשר, מובטלים, שלא היה חסר להם כסף לבקש מההורים. לי היה כסף מקופת חיסכון קטנה שבה שמתי אחוז מסוים מדמי הכיס שלי ולאיאן הייתה אמא שדאגה שלא יהיה חסר לו שום דבר (היא אפילו דאגה לבשל לו את הארוחות שהוא אהב, ככה שאלכסיס בישלה לעיתים רחוקות).

"דרך אגב, אתה יכול לבוא הערב. אמא שכנעה את דרייק לעשות ברביקיו, כמו שנהגנו לעשות כשדרייק וג'וש סיימו ללמוד."

"נשמע טוב." לא ידעתי איזו מסורת יש למשפחה שלי, אבל המסורת של משפחת גיליאנוטי נשמעה לי יותר טובה. וגם אהבתי בשר.

 

בזמן שהייתי במקלחת, עלתה לי מחשבה לראש. המשפחה של איאן תהיה שם. האם זה היה רמז לכך שאיאן רצה שאני אפגוש את המשפחה שלו? נכון, כבר פגשתי אותם, אבל לא בארוחה משפחתית בתור בן זוג רשמי של איאן.

גם ההורים לא הכירו את איאן בתור בן הזוג שלי עדיין. אולי בפעם השנייה הוא יותיר רושם יותר טוב?

בלית ברירה, לבשתי מכנס שחור קצר, חולצה לבנה מכופתרת, התזתי על עצמי אפטרשייב, נעליים שחורות שישבו להן בפינה והלכתי לחדר של נטלי. זה תמיד הצחיק אותי שלה יש חדר וורוד ולי יש חדר כחול. הבחנה קלאסית בין נשים לגברים.

לרגע היא לא שמה לב אליי, אלא היא דיברה בפלאפון שלה. לפי איך שהיא צחקקה וחייכה, יכולתי להבין שהיא דיברה עם החבר המסתורי שלה. אלכס? לא. הם כמו שתי חברות טובות. יכולתי רק לעמוד ולשמוע פרטים מהשיחה.

אבל לצערי, היא שמה לה אליי. "אני אדבר איתך אחר כך," היא אמרה וניתקה. לפי השיער האסוף וכותנת הלילה הכחולה עם ציורי פרפרים, הסקתי שהיא לא תכננה לצאת לאנשהו.

"זה יזיז שלך?" הקטנתי אותה.

"מה זה עניינך?" היא הסמיקה. היא הזכירה לי את רייצ'ל כשהיא גילתה לי שהיא מאוהבת בכריס.

"אז זה בחור שהולך איתך לדייט לנשף כי הוא מרחם עלייך?" המשכתי.

"מוחמד לא מרחם עליי!" היא צעקה.

"בטח שהוא כ... רגע? מוחמד? איזה מהם?" שאלתי, למרות שלפי המבט של נטלי, ידעתי שחציתי איזשהו גבול. עדיין, הייתי סקרן מדי.

"זה לא עניינך," היא זרקה עליי את אחד הנעליים שלה, מה שגרם לי לקחת צעד אחורה והיא טרקה לי את הדלת בפרצוף. יכולתי לשאול אם היא הייתה במחזור כי היא דרך כלל שפויה בזמן כזה, אבל לא רציתי לקבל עוד נעל בפרצוף.

נאנחתי וירדתי למטה. "מה אמרת הפעם?" שאלה אמא.

"לא יודע, אבל אני לא נשאר פה כדי לברר," אמרתי והתקרבתי אל הדלת.

"לאן אתה הולך?" היא עצרה אותי.

"לאיאן." התשובה קצת עצבנה אותה.

"אתה לא הולך לשום מקום! מאז שדודה וסבתא שלך הגיעו לכאן, אתה לא בילית איתן אפילו רגע אחד בזמן שאני הייתי צריכה לסבול את הפטפוטים שלהן. 'גרציה, את לא יודעת לעשות כביסה!' 'איך את כל היום בבית ועדיין מתעצלת לנקות?' 'אישה במצבך לא צריכה לשתות קפה ולאכול סושי.' למה אני צריכה לסבול את כל השטויות האלה?" היה לי מזל שהיא הייתה בחדר אוכל ולא במטבח, איפה שהיו הסכינים.

"אבל את אוהבת קפה וסושי. למה שהם יגידו לך להפסיק לאכול את זה?" תהיתי בקול.

"טוב, אולי אם היית מבלה קצת עם המשפחה, היית מגלה שהסיבה שהן באו לכאן מההתחלה היא שאני בהריון," היא נשמעה כמו נטלי.

"אוקיי. שלא תדעי עוד צער," אמרתי ומיהרתי לצאת מהמקום לפני שאני אעצבן עוד מישהי.

לקחתי את האופניים שלי, התרחקתי מבית המשוגעים ורכבתי אל הבית של אלכסיס. כשהגעתי, ראיתי את ג'וש ודרייק, שהחזיק את טיילור הקטן בידיו, מדברים על משהו במרפסת. לרגע לא היה לי נוח להתקרב. ג'וש היה שם. ג'וש, זה שצעק על איאן כשגילה עלינו, זה שכנראה גרם לאבא של איאן לסלק את בנו מהבית. התמלאתי בכעס כשראיתי אותו. גם כשנטלי ואני רבנו, לא יכולנו לעשות דבר כזה אחד לשנייה.

דרייק הוריד את טיילור, והשני רץ לעברי, אחרי שהוא התקשה קצת לרדת במדרגות ואני התקרבתי כדי לא להקשות עליו יותר מדי. חלק מהפעמים שאיאן נתקע בתורנויות בייביסיטר לטיילור, באתי כדי לעזור לו והקטן ואני הצלחנו להסתדר בינינו. מאבא שלו הוא קיבל את האף ותווי פנים שעוברים בגברים במשפחת גיליאנוטי.

"איילו!" הוא קרא כשהוא התקרב אליי. הדבר הזה גרם לאחים לשים לב אליי.

"תיקח אותו לגינה האחורית," אמר דרייק. אם הם היו לבושים בחליפות, זה היה נראה כמו שיחה בין שני ראשי מאפיה. לפחות ככה הם התנהגו.

לקחת טיילור אל הגינה האחורית, שאלה היה אפשר לעבור דרך עקיפת הבית, שם מייגן ואלכסיס סידרו את השולחן, ואישה עם שיער בלונדיני שנראתה כמו הנסיכה דיאנה בגיל 26 ניסתה להבין איך מכינים את הסטייקים על האש. ניחשתי שהיא הייתה סוזן, ארוסתו של ג'וש.

"איפה איאן?" שאלתי אחרי אמרתי שלום.

"הוא מתלבש. גם אם אנחנו קרובי משפחה, זה לא אומר שהוא צריך להתלבש כמו קבצן," אמרה אימו.

טיילור רץ לזרועותיה של סבתו ואיאן יצא, עם ג'ינס וחולצה כחולה פשוטה בתוספת הכובע ההפוך שלבש. הוא נתן לי נשיקה מהירה וניגש לעזור לסוזן.

"אני מקווה שלא הרסתי שום דבר," היא אמרה. היה לה קול מתוק, שגרם לי לחשוב שהיא לא אדם נוראי. היא הייתה בעלת גזרה עבה ומחוטבת, פנים יפות שאותן קישטו משקפיים ושיערה הבלונדיני הקצר היה מתולתל. היא הייתה לבושה בחליפת עסקים, בעוד שהשאר היו לבושים בבגדים רגילים.

"זה בסדר. הכל נראה טוב," איאן אמר לה בחיוך.

התקרבתי אל איאן ולחשתי לו באוזן. "מה ג'וש עושה פה? הוא לא שונא אותך או משהו כזה?"

"נכון, אבל סוזן היא פסיכולוגית והיא, בעזרת אמא, הכריחה אותנו לשבת ולדבר עד שנשלים בינינו. אז פשוט העמדנו פנים שהכל בסדר רק כדי שהן יעזבו אותנו בשקט," הוא הסביר. "אמא בכתה מרוב אושר, סוזן עדיין חושדת שזייפנו את זה."

לאחר זמן קצר, בו טיילור לא הפסיק להתרוצץ בין האורחים וכולנו התיישבנו לאכול.

בצד אחד של השולחן התיישבו אלכסיס, דרייק, ג'וש וסוזן והשאר- מייגן, טיילור, איאן ואני- התיישבו מצדו השני. על השולחן הונח הבשר, סלטים שונים, מחית תפוחי אדמה, משקאות מוגזים ויין.

האוכל היה נהדר, הייתה שיחה נעימה בין האנשים, אבל הייתה לי הרגשה שמשהו לאחרים היה חסר. טיילור, שאכל את הסטייק שמייגן חתכה לו לחתיכות זעירות, שאל משהו בפה מלא.

"תלעס קודם את האוכל, טיילור," העירה לו אלכסיס.

"סבא?" הוא הסתכל על מייגן במבט שואל.

כולם הסתכלו על טיילור שהפיל את הפצצה, אך לא הצליח להבין את זה. דרייק התעשת מהר וענה: "סבא לא יכל לבוא היום. אתה תראה אותו מחר."

איאן, שצלחתו הייתה עמוסה בכל דבר שהיה אפשר להגיש, הפסיק לזלול את האוכל. "אולי נרים כוסית?" הצעתי. רציתי לשנות את האווירה שנוצרה לקלילה יותר.

"רעיון טוב!" אלכסיס קלטה את הרעיון ומיד מיהרה להגיש לדרייק את פותחן הבקבוקים. הוא פתח ומזג יין לכל מי שהיה מעל 18.

"לכבוד איאן," אמרה מייגן בחיוך כשהיא החזיקה את הכוס שלה. "שסופסוף סיים את לימודיו בהצטיינות והולך לאוניברסיטה. בני, אני גאה בך ואני מאחלת לך בהצלחה בעתיד ובשאר התחומים. וגם לך מיילו."

"תודה," איאן ואני אמרנו ביחד, היה צליל של כוסיות זכוכית (והבקבוק של טיילור) מתנגשות וכולנו שתינו את היין עד הסוף. צופה מהצד היה עלול לחשוש שאנחנו משפחה של אלכוהוליסטים.

 

הארוחה הסתיימה והנשים פינו את השולחן במטרה להגיש את הקינוח- עוגת קוקה קולה שסוזן מצאה לה את המתכון בטעות בזמן שהיא גלשה ביוטיוב ונכנסה לסרטוני מעריצים של סדרת ספרי פנטזיית נוער.

"וואו זה אדיר! אפשר עוד חתיכה?" ביקשתי.

"נגמרה העוגה," הודיעה סוזן. לא הייתי היחידי שהתלהב. כל אחד מהאחים אכל לפחות ארבע חתיכות, כשאני הייתי צריך להסתפק רק בשלוש.

"סוזן, את חייבת לתת לי את המתכון!" אמרה אלכסיס. "אני רוצה לנסות בעצמי."

"בכיף, אשמח להביא לך," סוזן אמרה בחיוך.

השעה הייתה רק שמונה וחצי, אבל זה היה מספיק מאוחר בשביל טיילור לפהק מעייפות. "אני אלך להשכיב אותו לישון," הציעה מייגן. היא לקחה את טיילור על הידיים והשאירה את השאר לסיים את שאר הדברים המתוקים שהיו- קופסת שוקולדים של הרשיז ועוגיות שוקולד צ'יפס שהכינה מייגן.

לקחתי כמה עוגיות וזללתי אותן בכיף, עד ששמעתי את מנגינת הצלצול החדש שלי של "המורשת" של איירון מיידן. אמא התקשרה אליי. "הלו?"

"מיילו, מתי אתה מתכנן לחזור?" היא שאלה, בטון כועס מעט.

"אני לא יודע... למה?" שאלתי.

"כי אני חושבת שסבתא ודודה שלך גילו!"  

אחרי הבטחה שאני אחזור, ניתקתי את השיחה. "אני חייב ללכת." נפרדתי מהאורחים, חטפתי כמה עוגיות ויצאתי לדרך.

הגעתי במהירות הביתה. דודה ישבה על הספה מחזיקה עיתונים בידה. "אתה יודע, היום ראיתי את רייצ'ל מנשקת בחור אחר."

בלעתי את רוקי. אם לא הייתי מטומטם כל כך, הייתי פשוט מספר את האמת ממזמן ולא נותן להן לחשוב שרייצ'ל זנותית.

"אתה לא יכול לדעת כמה כעסתי עליה," דודה אליאונורה המשיכה. "רציתי לצעוק עליה, להחטיף לה סטירה. הצלחתי להתאפק וכשהגעתי הביתה סבתא הייתה באמצע ניקיונות. בחדר שלך."

היא לא הייתה צריכה להמשיך. ידעתי את הכיוון של השיחה.

"אתה מוכן להסביר לי מה זה?" היא שמה על שולחן הקפה את העיתונים, שהיו בעצם עיתוני פורנו של הומואים שהחבאתי מתחת למיטה ושכחתי מהם.

התחלתי לרעוד, להזיע, הלב שלי דפק מהר יותר. אף לא הרגשתי בושה במי שאני. הייתי גאה בעצמי. ועדיין, מצאתי את עצמי מפחד להוציא את זה החוצה. הייתי לחוץ.

"א... אני... אני הומו."

 

זה השיר שמיילו שם בתור צלצול :>

http://www.youtube.com/watch?v=GWIdE-qR1aQ

מיילו סופסוף עשה את זה! הוא סיפר... רק נשארה התגובה. מה אתם חושבים על עוגת קוקה קולה? אם אתם סקרנים, אני יכולה למצוא את המתכון (לא טעמתי בעצמי). אשמח לקבל תגובות^^