איזה יופי בוחר "הנושא החם" להשתלב במהלך החיים שלי. כאילו, חרטות ותיקוני טעויות הם הנושאים העיקריים בהם בחרה נפשי לעסוק והנה מנפנפים בכך הזה אל מול פני הרותחות מזעם, וכמו שור שלפניו המטפחת האדומה המוכרת אני דוהרת בכל כוחי לעבר המסך הירוק- לבן של העריכה ומקלידה את אשר על לבי.

סלחו לי "5 דברים טובים שקרו לי היום", בכלל, פוסטים כאלה הופכים נדירים בתקופה האחרונה אף על פי שדברים טובים קורים וקרו ומובן שעוד יקרו. אבל ככה זה, נושאים שבלב הופכים לפתע חשובים יותר, עולים על סדר היום ודוחקים את רגלי התכלית של הבלוג הזה. פוסט שמשויך ל"מילים שמעבר" הפך למעין חזון נפרץ ואני מוצאת את עצמי פשוט מדברת על רגשות (ולצד תחושת השחרור זה גם קצת מחליא אותי).

עייפתי מפיסוקים ופסקאות ולכן אאפשר לעצות שלי להכתב כרשימה כרונולוגית.

- 2001/2- הייתי לוחשת לילדה הקטנה הזאת, שעיניה הכחולות תמיד צוחקות ושתספורת קארה ממסגרת את פניה המנוקדות נמשים, שלא תעז להחליט להיות "ילדה רעה". אני זוכרת שככה קראתי לזה, ואני בטוחה שאילו הייתי יכולה לבטא את המניע שלי להחלטה הזאת מתוך התודעה של אדם בוגר יותר הייתי אומרת לעצמי שמדובר ברצון למשוך תשומת לב. הרצון להיות במרכז, שיאהבו אותי, הוא בעוכריי ואילו הייתי יכולה לבלום אותו כבר אז, הכול היה קל יותר. בגיל חמש עשיתי דברים שילדה בת חמש לא אמורה לעשות. הייתי קוראת לקטנטונת הזאת, ברוך מסבירה לה שאל לה להיות תמימה. מוטב היה לו הייתי פוגעת קצת בנפש השברירית והטהורה שלה אז, והיא הייתה מונעת מעצמה נזק נפשי גדול הרבה יותר.

- 2006/7- הייתי צועקת לילדה השמנמונת הזאת, שהשיער אמנם ארך לה אבל העיניים החלו נעשות כבויות, שתצא כבר מהדיכי האידיוטי הזה שלה. שתפסיק לשבת ולבכות. שתפסיק לרצות שירחמו עליה. שתגדל קצת עור של פיל, הפרה הזאת. שלא תעז להגיד עוד פעם אחת שהיא רוצה למות כי יש כל כך הרבה סיבות לחיות. יש עתיד שלשמו היא כאן. אילו יכלתי הייתי נעמדת מולה ומנערת אותה מהכאב הזה שלה. במחשבה שנייה הייתי עושה את זה בחיבוק. הייתי אומרת לה שבסופו של דבר היא תגדל להיות יפה יותר מכל הילדים האלה שמציקים לה, אז שלא תתן לשום דבר שהם עושים או לא עושים להשפיע על מצב הרוח שלה. הייתי מניחה את ידי על ידה, אולי, ומקשיבה לכאב שלה ומציינת בפניה את העובדה שהגלגל מתהפך וזה משהו שכדאי לה לשנן למשך כל שארית ימיה מפני שהוא רלוונטי גם בגיל 16.

- 2009/10/11- למתבגרת שמתהדרת בגוף הצנום, שכל בגד יושב עליו בול מפני שהחליפה את המעלית בעלייה במדרגות, אבל בעלת פנים שנראו כמו שדה מוקשים אדומים, מייק אפ מרוח על כל פניה והיא לובשת מסכה, גם מטאפורית. ראשית, הייתי אומרת לה למהר ולשנות את התמונה שבספר מחזור כי היא עשויה לעוור אנשים וחבל. שנית, הייתי אומרת לה להנמיך ציפיות ומהר. הייתי מגלה לה, לנערה שעוד לא החלה ללבוש חזיה, שבית הספר התיכון הוא לא באמת מקום שכיף להיות בו. לא מדובר במקום מגניב ושוקק חיים כפי שמלמד אותנו מבט חטוף בתוכניות טלוויזיה. החתיך של השכבה לא יתאהב בך, כולם שותים אלכוהול ומעשנים ואת בכלל לא נחשבת אם את לא עושה את זה גם. החבר הראשון שלך ירסק לך את הלב אבל לא בפעם הראשונה שתהיו ביחד, רק בזו השניה. לא כולם מגיעים לשם עם ממוצע 97.8 אז אל תחשבי שפתאום לא תרגישי שונה ולפתע לא יוציאו לך שם של חרשנית. אל תדמייני שפתאום כולם יאהבו אותך, יהיו לך טריליארד חברות ואינספור ידידים. אל תלכי לצופים. אל תתנשאי!!! בבקשה, אל תתנשאי!!! אל תרצי להיות פרחה, אל תחשבי שאת שווה יותר מאחרים, אל תכתבי בבלוג שלך דברים שעשויים לפגוע באנשים.

מור של כיתה ט', כל כך הרבה עצות יש בידי לתת לך. אלפי אזהרות, אל תעשי את ההוא ואל תלכי לשם. אל תהיה כזאת ואל תנסי להיות שונה. בעיקר אל תנסי להיות כמו כולם. אל תחשבי שאפשר לנצח את כל החזיתות, אבל תנסי לזכות במספר המקסימלי. תתני צ'אנס לאנשים ואל תפסלי את מי שנראה לך טוב פחות. חשבי לפני כל צעד וכל שעל, אל תחזרי על אותה הטעות פעמיים! היי את וותרי על כל הניסיונות לעשות רושם.

- 2013- לנערה היפה אך קצת מלאה שדמותה נגלית למולה במראה. זו שמתלבשת כפי שמכתיבה האופנה אולם מתנהגת ומשדרת בדיוק את ההיפך. זאת שעשתה ממערכת היחסים שלה שרשרת טעויות מפני שהיא הייתה שבורה כל כך לפניה אז היא כבר לא ממש ידעה מה לעשות, והיא עכשיו שבורה גם אחריה כי אחרי שנעלמה האתנחתא הנעימה של הקשר היפה הזה היא נשארה שוב בלי כלום חוץ מהספרים והמחברות שתמיד לצידה. הייתי מבקשת ממנה בנימוס האופייני לשתינו שתפסיק להיות אהבלה. שתפסיק לנסות לעשות כל הזמן רושם על החבר הזה שלה ושלא תתן לו ללכת כל כך מהר. שלא תריב איתו כי היא טיפשה, שלא תפתח בפניו כי אין בררה. שתלמד להרגיש ושתתן לזה לצאת לאט. שתשמור על איזון. זה בעצם הכי חשוב- שמרי על איזון. שתפסיק לדבר ולחשוב ולחיות רק בלימודים, שתהנה. שתשמח. שתסמוך. ושתלמד להתבטא כבר!

אך אבוי,

מאוחר מדי.

באין מכונת זמן יהיה זה בעייתי במקצת להקשיב לעצות מהעתיד.

עשיתי את כל הטעויות האפשריות ואני מוצאת את עצמי משלמת עליהן עכשיו ובריבית.

מה שכן, 2013 עוד לא נגמרה ואם אסגל לעצמי קצת אופי או כוח רצון או יכולת או כל דבר אחר שעשוי לגרום להצלחה, אצליח לשלם על הכול ולא לפשוט את הרגל.

זאת התקווה לעתיד בעצם.

שעת סיום: 21:33