אז מסתבר שבין לזעוק לשמיים ולכעוס על כל העולם לבין לנסות להתחיל להבין איך פותרים את התרגילים, שתי המורות שלי, של השנה ושל השנה שעברה הריצו הימורים על עד כמה נוראית ההיסטריה שנכנסתי אליה והאם אצליח לאסוף את עצמי או שלא.

(הן הימרו שאצליח להתעשט, מה שבאמת דיי קרה).

השמועות נכונות, הייתה קטסטרופה. המורות שלי אומרות שזו הייתה הבגרות הנוראית והקשה ביותר מאז שהן מלמדות בתיכון הזה (ומדובר בכמה עשורים טובים). הן נורא שמחו לראות שיצאתי מחוייכת (נאבקתי בעצמי בידיעה שלבכות באמצע מבחן במתמטיקה זה כל כך כיתה ח') וכשהשוויתי את התוצאות שיצאו לי עם התשובות שלהן, הן אמרו שהן מאמינות שאעבור את ה-80 ושמבחינתן זה כמו מאה.

היה לא פייר ואומרים שנראה שתהיה מחאה ואולי פקטור, או שידאגו שמועד ב' יהיה קל יותר.

כמעט יצאתי מהמבחן באמצע במחשבת "מי צריך את זה בכלל?" ו-"יש מועד ב'" אבל בעזרת הרבה שוקולד המשכתי במירוץ נגד השעון, נורא ככל שהיה. כשעמדתי לצאת המורה של שנה שעברה אמרה שהיא שמחה שאני בסדר ושיהיה טוב.

מי צריך 100 במתמטיקה? אני גאה בעצמי שעברתי את הזוועה הזאת בחיים ושבאופן יחסי הלך לי טוב.

אכתוב חמישה דברים טובים שקרו לי היום בעריכה מאוחרת כי אמא בדיוק מכינה לי אוכל.