חודש מפריד ביני לבין שנתיים פה.

עברתי הרבה בבסיס הקבוע שלי.. הכל יציב וידוע ,

לעומת זאת בטכני מסורבל ומגעיל.

כמעט שנתיים של גילוח,מסדרים,נקיונות, שבתות,ייאוש,שמחה.

אני שמח שהתגייסתי.. תמיד רציתי , רציתי שמישהו ינער את הילד העצלן הזה שתקוע בחיים. הילד שמפחד לדבר בפלאפון עם אנשים.. הילד הזה שידע שהחיים שלו תקועים ולא היה ביכולתו לעשות שום דבר עם זה.

התגייסתי עם המון תקווה לשינוי וזה קרה, 

הילד התבגר, הילד מרגיש שהוא עושה משהו ,

המפקד שלי מזמן ניהיה אבא שני שלי.

הילד שחשב שבצבא יהיה כלום, הפך לראש צוות של כמה אנשים ומנהל אותם בצורה הכי טובה שיש..

אלו היו כמעט שנתיים שלא אשכח,

הלוואי שהייתי משתחרר אבל יש עוד שנה,

ובעוד שנה הילד יהפוך לבוגר ויזכור את התקופה הזאת כנקודת מפנה בחיים שלו.

שבת שלום :)