החיים על פי יער- החיים איך שאני רואה אותם

טוב.. אז בחודשים שעברו כבר היה לי חבר, ונפרדנו אחרי כמעט 3 חודשים... אני לא בדכאון, אני שמחה שזה נגמר..

כמו שאומרים, טוב שהיה וטוב שנגמר.

הוא היה ממש חמוד אבל מסתבר שהלימודים שלו יותר חשובים לו ממני, ואני ממש לא הולכת לחכות שהוא יסיים איתם.

אז עבר מאז בערך שבוע, ואני מרגישה סוף סוף משוחררת מהנטל של חבר שלא נותן לך כלום..

זה גם היה קשה כי אנחנו לא גרים באותה עיר, ולא היה לו פלאפון...

טוב לא משנה, מה שהיה היה ונגמר.

מאז רכשתי ידיד שהוא פשוט נשמה טהורה.... הוא ממש תמך בי בכל הקטע הזה של הפרידה ובכלל.. ואני חייבת לו כ"כ הרבה.. הוא היה שם בשבילי כשאף אחד אחר לא היה.

גם גיליתי מחדש כמה אני אוהבת את רוני דלומי ואת השירים שהיא שרה.. הדמות שלה היא פשוט מודל לחיקוי בעיניי.

יש לי בקשה קטנה.... אני יודעת שזה קשה וזה ממש ממש נחמד, אבל אני מבקשת מהחברות שלי שקוראות את הבלוג שיפסיקו.. כי באמת שהייתי רוצה לכתוב כאן את כל מה שאני רוצה ואני לא יכולה כשאני יודעת שהן קוראות ובאות אלי אח"כ בבצפר על כל פיפס. זה נחמד, אני לא אומרת כלום, אבל אני רוצה קצת פרטיות.. אני אבוא אליכן כשאני אצטרך עזרה נפשית, אני מבטיחה.

התחלתי לקרוא ספר שנקרא "פרויקט האושר" של גרטשן רובין, ולקרוא כל מיני ספרים כאלה שאמורים לעשות אותי מאושרת או לזור לי בדרך להגיע לשם. האמת שפרויקט האושר לא הכי מתאים לי מכל מיני סיבות, גם בגלל שאני לא נשואה עדיין ולא עובדת ואין לי ילדים ואני בכלל עדיין בתיכון, וגם בגלל שאנחנו פשוט אנשים שונים..

אולי אני נהיית מין סוג של היפית כזאת שאכפת לה מערכים אנושיים וכאלה..

ההורים שלי לא מוכנים לאמץ כלב. זה מאוד מפריע לי, במיוחד בגלל שאין סיבה מיוחדת.. האחים הקטנים מדי שיש לי כבר גדלו, הניקיון וזה- הכל ב עושה הרי בחוץ, והאמת שמה שהכי מכעיס אותי זה שאני מוכנה לתרום מעצמי כ"כ הרבה ולהתנדב להוציא אותו לבד פעמים מתוך 3 ביום, וזה באמת המון כי אין לי זמן, ואני גם מתנדבת לטפל בו לגמרי חוץ מהוצאה אחת קטנה בצהרים.. מה שהם אמרו לא שהכלב לא רק שלי אז זה לא עובד ככה. אז מצאתי פתרון.. כרגע אני חוסכת וכשיהיה לי מספיק כדי לקנות אוכל לשנה, קולר, רצועה, צעצועים ומיטה אני פשוט אביא כלב הביתה, והוא יהיה שלי.. ככה הם לא יוכלו להתלונן.. :P ;) חח ואז אני והכלב החדש כנראה נעוף מהבית.

אז.... אני מחפשת גם מקום להתאכסן בעוד בערך 7 חודשים, +מקום לכלבלב קטן ונחמד:) 

סידרתי את החדר ממש רציני אתמול, ועכשיו אני מרגישה שאני נהיית פריקית של ניקיון.. אבל לא אכפת לי. כל דבר עדיף על פני הג'יפה שהייתה שם לפני.

התחלתי את המחויבות האישית שלי, שזה 60 שעות שנתיות שצריך לעשות בכיתה י', בבצפר שלנו זה חובה אבל אני חושבת שבכל מקרה הייתי עושה את זה... אני ליצנית שעושה מסיבות לילדי רווחה- חינוך מיוחד, עולים חדשים וכמובן גם ילדים ממשפחות רווחה.. זה כל כך כיףאני פשוט לא רוצה להפסיק.. במסיבות אני כל הזמן על הרגליים ולא מפסיקה לרקוד, לקפוץ ולשמוח כל המסיבה..והחיוכים שלהם והצחוק רק נותנים לי יותר כוח להמשיך

בהמשך, בדרך שלי לעצמאות והתבגרות, שזה משו שאני אסביר עליו כשיהיה לי כוח, אןלי בפוסט הבא, אני רוצה לעבוד כליצנית למסיבות יומולדת.

אני גם רוצה לפתוח חשבון בנק ולמצוא עבודה מסודרת, עד כמה שאפשר בגיל 15.. בקיצור- שתהיה לי שליטה מקסימאלית על החיים שלי. לעבוד ולהרוויח את הכסף שלי ולא להיות תלויה בהורים שלי בשביל כסף לבילויים.. לשמור על חדר מסודר.. לקנות לעצמי בגדים.. לכבס לעצמי כדי שאני אדע כל הזמן איפה החולצה האהובה עליי ומתי אני צריכה גרביים חדשות. אז אני לא אומרת שאת כל הבגדים אני צריכה לקנות לבד ופשוט לחיות לבד בשלוחה של הבית של ההורים שלי, אבל שיהיה לי כסף  נגיד כשאני יוצאת עם חברות ורוצה לקנות לעצמי נעליים ב-200 ש"ח.. גם אחת הבעיות אצלי הן שהכסף לא נשאר הרבה זמן בארנק, הוא פשוט נעלם על כל מיני שטויות.. הייתי רוצה להתגבר על זה.. יש למישו עצות בשבילי?

אני רוצה להיות יותר. בהכל. יותר טובה, יותר עוזרת, אבל גם יותר מוצלחת ויותר יפה ויותר מוכשרת, ויותר חזקה ויותר שווה וכל זה.. תמיד היה לי את הצורך להיות הכי טובה, המצטיינת, ובד"כ גם הייתי כזאת.. אבל עכשיו פתאום בתיכון צריך להשקיע, ועוד מעט יבואו הבגרויות ואז לא יהיו לי חיים בכלל. אני מקווה לעדכן פה יותר, לא באמת נחמד לפרוק.. גם את אתם לא מגיבים ולא עושים לייק בפייסבוק ולא כלום.

(כן כן, זה היה רמז. )

האמת שכרגע המטרה שלי החיים זה להיות מאושרת.

ולהיות אני.

ולהיות מוצלחת בדברים שאני עושה.. ולעשות רק דברים שכיף לי לעשות אותם.

לדוגמה, אנילא אלך לבצפר מחר.

חח אבל האמת שזה לא קשור.. אני לא אלך כי אני חולה..:( כל הבית שלנו חולה.. גם אמא, גם האחים.. אז נדבקתי גם:/ 

כואב לי הגרון...... לא כיף.

אני לא אוהבת את החורף, או קור, למרות שאני אוהבת גשם.

אניאוהבת קיץ, וחום, ושמש, ומים שאפשר לשחות בהם.. איך אני מתגעגעת לקיץ......

אתם יודעים, פתאום תפסתי שאני כבר בכיתה י'....באמת שהחיים עוברים מהר מדי. אני לא מספיקה כלום, איך כבר הגעתי לפה? החיים רצים ואני כמעט לא עומדת בקצב.. אני לא מספיקה לעשות כלום מכל הדברים שהבטחתי לעצמי לעשות או שרציתי לעשות.. אני לא מספיקה לעשות כלום. ני מפחדת שזה יגמר מוקדם מדי ואני לא אספיק לסיים את זה כמושצריך. אני רוצה לחיות כל רגע עד הסוף. גם ככה בזבזתי כבר יותר מדי זמן שלא יחזור על התבטלות ועצלנות. אני רוצה לקום כל יום ב5-6, להתארגן ברוגע, לשיר, לרקוד קצת, לפתוח את הבוקר בחיוך.. ולא לקום מהמיטה לכיתה עדיין חצי ישנה ולגרום לשאר האחים לאחר לבצפר כי לא הספקתי לצחצח שיניים.. אני רוצה להגיע מוקדם ובנחת, בלי למהר, לכל מקום.. ולהספיק לעשות הרבה יותר. אני רוצה לחיות את החיים, אני רוצה להשאר צעירה לנצח, אני רוצה להתבגר, אני רוצה לצמוח.. אני רוצה להיות מאושרת.