בניסיון לכתוב תסריט חשבתי - מה מניע אותי?
במשך כמעט שבוע אני חושבת על מה מניע אותי, מה כואב לי, מה משנה לי את החיים.
ואני חושבת שהרגע הבנתי.
פחד.
פחד מניע אותי, פחד ממוות, פחד מכשלון, פחד מחוסר יצירתיות, פחד שלא אוכל לאהוב.
החיים שלי מלאים בפחד, ואני נותנת לו לשלוט בי. הפחד הוא הכוח המניע שלי, הפחד הוא הכוח שעוצר אותי.
הפחד הוא זה שגורם לי להשאר ערה בלילות, הפחד הוא זה שגורם לי לבכות ככה מול מסך מחשב.
הפחד הוא שחוסם את היצירתיות שלי, הפחד הוא זה שלא נותן לי להתאהב באף אחד.
הפחד הוא זה שחוסם לי את המוח, הפחד הוא זה שהופך אותי למי שאני.
ואני, אני הנערה הפוחדת, אני הנערה שפחדיה מניעים אותה. אני הנערה המבולבלת האבודה, הלחוצה כל כך להספיק דברים בחייה לפני שהם יגמרו.
אני הנערה שנכנסת להתקפי חרדה, אני הנערה שלא רוצה למות.
אני הנערה שיושבת מול המחשב עכשיו ומממררת בבכי.
אני הילדה שעושה הכל מהמוח ולא מהלב, כי היא מפחדת.
אני הילדה שלא יודעת מי היא בכלל, לא מכירה את עצמה.
אני הילדה, התינוקת, שלא מצליחה לכתוב תסריט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
