הבכורה, הגדולה מבין שלושה אחים.

כשהיא הייתה קטנה אז תמיד הייתה עושה שטויות, נפצעת מלא שוברת עצמות פרועה מתמיד.

קצת בן וקצת בת, אבל הילדה הכי יפה שראיתי בחיים.

מהר מאוד התחילה ללכת לחוג ששרף לה את כל השעות של היום שלה.. מהבוקר עד הלילה הייתה הולכת לשם, וכשלא הייתה בו, הייתה חושבת עליו.

בבית ספר הייתה התלמידה הכי חכמה בכיתה. גם הכי גבוהה (מטר שישים בכיתה ו' זה לגמרי גבוה מדי).

עניין הלימודים היה לא לגמרי בזכותה. כמובן שהיא המוח המבצע החושב והפועל, אבל אבא שלה היה הזה מאחורה עם השליטה במתגים ובידיות.

כשהגיעה לחטיבה הייתה שקועה מעל הראש בחוג. שחתה בנבחרת שחייה תחרותית, זכתה בהמון מדליות. בחדר היה לה ארון מלא בהם. האחים הקטנים שהספיקו להיוולד עד אז ממש קינאו. (הספיקה לזכות ולהחזיק בתואר אלופת הארץ אפילו באיזו שנה הרבה זמן אחורה מעכשיו)

האח הקטן נרשם גם הוא לאיזה חוג ג'ודו או קראטה או משהו של בנים, והאחות הקטנה ביותר הייתה מסנוורת מדי מאחותה הגדולה, שלא עשתה כלום עם עצמה.

הגיע התיכון ואיתו בחירת המגמות.

היא רצתה משהו טוב, פסיכולוגיה או ביולוגיה או משהו מעניין.

אבא שלה בחר פיזיקה מחשבים.

ישב לה על הראש תמיד שתלמד, והרבה. הצליח לו ממש. קיבלה מעל תשעים בהכל.

היא הייתה הכי יפה בחבורה שלה. (והפסיקה לגבוהה בערך בכיתה ז' או ח'. מטר שבעים מאז ומתמיד)

הבנים לא הפסיקו לחזר. לא היה לה חבר. בטח לא היה לה זמן. השחייה והלימודים והחברים - דרשו את שלהם.

האח הקטן היה שלוש שנים מאחוריה, בצל שלה. איכשהו נראה כאילו עליה לחצו הכי ועל האחים הקטנים פחות. מי יודע למה? לא קצת תמוהה?

האחות הקטנה, הפחות יפה, הנמוכה, עם השיער הפרוע והציונים הגרועים חשבה הרבה על אחותה הגדולה. העריצה. סגדה.

האחות גדלה, צבא עניינים. החלק הפחות מעניין בחיים שלה. מדריכה כמובן. החניכות שלה אהבו אותה ממש. התקשרו אליה הביתה. "שלום, המפקדת נמצאת?" מלא גאווה אצל אמא שלה בעיניים. "בטח... הנה היא עונה"

לפעמים היה נדמה שכולם היו מאוהבים בה.

האח הקטן איבד עניין או שסתם שעמם לו שמנסים לדחוף גם אותו לאיזה חוג ספורט אקראי. כדורסל? כדוריד? (משהו שהפך אותו לגבוה ממש, זה מה שמשנה) אז הוא פשוט הפסיק להתרכז בה ועשה דברים של בנים. מצא חברות, הקיא ממלא מדי אלכוהול. דברים של בנים.

לאט לאט, האחים הגדולים הפכו ליפים ממש! (הפך יותר נכון, כי הגדולה תמיד הייתה. שיער חלק בהיר, עיניים ירוקות, שזופה ורזה בדיוק כמו שאני אוהבת לראות בתמונות) והקטנה.... נשארה עם שיער פרוע, חצ'קונים ועיניים ירוקות שעברו בתורשה מאמא.

אלוהים, הצל היה גדול מדי והנעליים בכלל לא היו במידה אז להכנס אליהן לא הייתה אופציה.

עשתה טיול מסביב לעולם והכירה אנשים, עבדה והרוויחה את הכסף של עצמה. פאק מדהים.

סיימה עם השטויות והתקבלה לאוניברסיטה.

סוף סוף פסיכולוגיה! נראה את אבא שלה אומר משהו.

סיימה תואר ראשון בהצטיינות. הראשונה בכיתה שלה עם הציונים הכי גבוהים. גאווה משפחתית לגמרי. (זה בכלל לא משנה שהיא למדה עם חברות למבחנים ובשאר הזמן רבצה מול הטלוויזיה. הבן אדם גאון)

תכף ממש מתחילה תואר שני. ודוקטורט. 

האח הקטן שלה אחד החתיכים. לומד תואר ראשון באחת האוניברסיטאות היוקרתיות בארץ המעפנה הזאת.

והאחות הקטנה, שהייתה כל הזמן הזה עם האחים הכי טובים שיש, בינתיים גדלה, גבהה טיפה ממש (בערך סנטימטר בשנה) ונשארה גרועה בלימודים, לא יפה ועם עיניים ירוקות שעברו בתורשה מאמא.

האחות הגדולה הזאת,

היא אחותי הגדולה.

והיא הדבר שאני הכי מחכה לו בסופשים שלי בבית,

והבן אדם הכי מוצלח שאני מכירה.

והיא לגמרי, לגמרי, האחות הכי טובה שיש.