שנייה אחרי שאמרתי את הדבר הכי טוב שיש לי להגיד במצב המחורבן הזה
והתכוונתי אליו באמת
הרמתי את העיניים מהטלפון והכל התחיל לבכות לי
אני לא בוכה מדברים כאלה אני לגמרי בסדר עם פרידות ועם להיות בטוחה בעצמי בקטע מוגזם מדי ולא מבוסס על כלום
יהירה מתמיד, אומרת שנשמור על קשר לכולם
מפגרת מתמיד, לא מצליחה לעשות את זה.
והנה הצבא הגדול בא
והשנת שירות באה
והמספרים והסיכויים לרעתנו
אז זה אולי בסדר לבכות קצת כי הרבה זמן לא בכיתי ואני גם לבד בחדר היום.
אבל
להיות אנחנו זה כמו לנשום,
לא שוכחים איך