WhaTHell

קמה בבוקר, מצחצחת שיניים, יוצאת לבית ספר, רואה חברים, חוזרת מבית ספר, רואה טלוויזיה, מצחצחת שיניים והולכת לישון.

כך נראים החיים שלי במספר ימים אחרונים.

קוראים לזה שגרה, לא מתאים לי שגרה, שונאת שגרה.

אני מרגישה מרחפת, לא על הקרקע. אנשים מדברים אליי אני שומעת אבל כלום לא נכנס וכלום לא יוצא. אחריי שנייה אני מבינה שכל מה שדיברתי איתם כאלו לא קרה.

יש הרגשה מוזרה כזאת, כאלו בתוך חלום, כאלו אני צופה על החיים שלי מלמעלה ולא כאלו אני באמת חיה אותם.

חשבתי על זה, זה בטח מנגנון הגנה שיש לנפש, הוא מרחיק אותי מהמעשים שלי.

בגדתי בחברה שלי. הייתי עם האקס שלה... הם לא פרודים חודש ואני הייתי איתו. ביומולדת של האקס *שלי*.

תקראו לזה אירוניה... והאמת זה קצת משעשע.

אבל קוראים לזה בגידה.

אני בת זונה.

ואני יכולה לזיין לכולם תמוח הייתי שיכורה, לא היה לי שיקול דעת והוא זה שבכלל התחיל הכל, אבל זה זיוני שכל. אלכוהול הוא לא תירוץ. וחברה היא תמיד חברה, ואקס של חברה הוא תמיד אקס של חברה. ואני זונה.

לא יושעת איך לצאת מזה... ותאמת זה לא שנהנתי אפילו, הייתי במחזור והוא מנשק כלכך גרוע. וזה לא שאני זוכרת הרבה.

הנפש שלי התנתקה מהגוף המתועב... בגלל זה אני מרחפת.

עד מתי אוכל להסתיר ממנה. 

תאכלי את החרא שבישלת.

לא אוהבת חרא.