אני לא חדשה כאן, הייתי פעילה בעבר. לא הפסקתי לקרוא לרגע.
אני מכירה כמעט את כל הפעילות בטבעת, לא אישית כמובן אלא על גבי הרשת.
הרבה פעמים אני מהרהרת על אופייה המיוחד של הטבעת- יש כאן ללא ספק הרבה בנות, חלקן בנות 12 וחלקן יותר, חלקן כותבות רהוט וקולח וחלקן כותבות קצר ועם שגיאות כתיב; יש בנות שלא התנשקו בפעם הראשונה ויש בנות שהתנשקו קצת יותר מידי; חלק מאיתנו בעלות משקל עודף, חלק מאיתנו בתת-משקל, אבל יש משהו שמאחד את כולנו.
זה קצת אירוני לא? תראו לי עוד מקום, בו יש משהו שמאחד כ"כ הרבה בנות מאיזורים שונים של הארץ, מעדות שונות, משכבות כלכליות שונות, בגילאים שונים ובשלבים לגמרי אחרים של החיים. כשחושבים על זה, זה די פואטי.
אז למה אני הבחורה שכולכן שונאות?
מהקריאה שלי בבלוגים אני רואה שאתן כותבות על בנות "נסיכות", על רזות, יפות, מושלמת, טינספו לפעמים. אז אני גבוהה, לפי המשקל אני רזה, אני נוהגת בגולף, אני מסיימת תואר בפסיכולוגיה, אני גרה בדירה שכורה אך משופצת להפליא עם החבר החתיך שלי מזה 3 שנים, אני לובשת מידה 36 וקונה בכל הרשתות היקרות, המשפחה שלי די בסדר (יחסית) ומעריכים אותי לאן שאני לא הולכת.
אבל מה כל זה שווה עם כל הבולמוסים, ניסיונות כושלים להקיא, משלשלים, בטן אדומה מרוב שריטות במקלחת, הבכי והשנאה העצמית?
אני בת 24, בגובה 1.69, שוקלת בערך 54 (אני מפחדת להשקל וגם אין לי משקל בדירה, רק אצל ההורים) ואני סובלת מהפרעות אכילה מגיל 14.
אני בולסת, לא מצליחה להקיא אז לוקחת משלשלים, שילמתי לאחרונה 800 שקל על כדורים מדכאי תאבון שהתגלו כשווים לתחת, אני אוכלת בסתר, אני צמה בסתר, אני מסתכלת בבלוגים שלכן בסתר, אני כותבת את הבלוג הזה בסתר.
אני לא רוצה להשמע מלאת רחמיים עצמיים, אבל אני פשוט עלובה ורדודה. יש בי מעלות ותכונות טובות, אבל הכל מסתכם בדבר אחד- כמה אכלתי היום ואם היה לי בולמוס. אני יכולה לקבל 100 במבחן בכלכלה ולא להתרגש מזה, אבל להתרגש מיום שאכלתי 200 קלוריות.
אני מתעסקת בהפרעה הזאת כל רגע מחיי (רציני, אפילו בחלומות שלי) ולפעמים אני חושבת שאני עושה את זה נטו כדי שיהיה לי במה להתעסק, סוג של פורקן, של להעסיק את עצמי, של לבדר את עצמי. לפעמים אני תופסת את הראש שלי בידיים ואומרת לעצמי :"זה באמת מה שמעניין אותך?!"
החלטתי לפתוח מחדש בלוג אחרי כמה ימים של בולמוס. מקווה לקבל כאן קצת תמיכה.
יום שישי אשקל. בינתיים יש לי יומיים.
תפריט: כמה שפחות. מקווה שהבלוג הזה יחזיק מעמד ואני אראה טיפה של כוח רצון.
תודה למי שקראה עד עכשיו, כל תמיכה תתקבל בברכה 
אם מישהי רוצה לתמוך קצת אחת בשנייה במסן היא יותר ממזומנת לפנות אליי. אני צריכה את זה. אני מבטיחה להיות אוזן קשבת, ומניסיון זה מאוד עוזר ומדרבן.
בהצלחה?
עריכה קטנה: תפריט להיום, 24/8. בניתי על צום, אבל בערב אני נפגשת עם חברה (כמעט שכחתי מזה לגמרי). אז אני אנשנש איתה שם סלט. עד אז מים, קפה ואולי כוס מיץ כדי להשאר ערנית בעבודה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
