וואי אנורקסיה -
זה לא מחלה, זה לא סמים, אבל זאת בעיה קשה, זה לא קל להסתכל על עצמך במראה ולהגיד שאת לא מושלמת. תאמינו לי שגם אני ככה. גם לי יש חשק לעשות דיאטות מטורפות וקצרות רק בשביל להוריד כמה קילו מיותרים מהבטן שלי.
רחל ואני(שמות בדויים) היינו נפגשות מלא. כמעט כל יום ובמשך הזמן שמתי לב שהיא רזתה קצת..שהיא חיוורת, שהיא עייפה ושהיא תשושה. לא שאלתי אותה שום דבר, הנחתי שזה אחד מהימים האלו שאין לך כוח לכולם. עם הזמן זה המשיך להתגבר, וכל יום שהייתי רואה אותה היא הייתה נראת ככה, תשושה.
יום אחד החלטתי פשוט לשאול אותה מה קרה, היא אמרה לי שום דבר עניתי לה ב:"מה שום דבר? תסתכלי על עצמך, את נראית זוועה! את נראית עייפה וחיוורת ורעבה" היא ענתה לי "זה אחד מהימים האלו" עניתי לה "כן זה אחד מהימים האלו כבר חודש" את מוכנה להגיד לי מה קרה כבר?!" היא אמרה לי תשובה די בסדר: "אני בדיאטה" שאלתי: " איזה דיאטה" "דיאטה שבה לא אוכלים שוקולד, חטיפים מלוחים ואסור לאכול פסטה,פתיתים ואורז" "את משקרת. זה לא שאת לא אוכלת ג'אנק פוד, אורז, פתיתים ופסטה, זה שאת פשוט לא אוכלת שום דבר, תסתכלי על עצמך, ירדת 5 קילו בחודש. את אנורקסית" "אני לא אנורקסית. אני פשוט מאוד עייפה בזמן האחרון"
פתאום משום מקום היא התעלפה, קראתי לאימא שלי שתבוא מהר!!! אימא שלי הסיעה אותנו לבית חולים כשהגענו ביקשנו מהקבלה את המספר של ההורים שלה(היה כתוב את זה בפרטים שלה) התקשרנו אלייהן והם טסו בטיל. לפני שהם באו הרופאה באה ואמרה לאימא שלי את המילים האלו "הילדה התעלפה משום שהייתה רעבה, הייתה לה גם לחץ דם נמוך מאוד." נדחפתי לשיחה ואמרתי "היא בסדר? היא לפחות חייה?" "כן נתנו לה אינפוזיה והיא בסדר אתן יכולות לבקר אותה, עוד מעט אבל"
חיכינו וההורים שלה הגיעו, הם שאלו אותי בלחץ "מה קרה?!" עניתי להם: "לא שמתם לב שהבת שלכם לא אוכלת שום דבר? היא התעלפה כי היא הייתה מאוד רעבה, היא אנורקסית. "זה לא נכון, כל פעם שאנחנו מביאים לה אוכל היא מחזירה את הצלחת ריקה, היא אוכלת הרבה מאוד." "היא אוכלת מול העיניים שלכם?" "לא היא בדרך כלל לוקחת לחדר." נו!!! היא לוקחת לחדר, זורקת את זה ומחזירה ריק" אימא שלה התחילה לבכות ואמרה: "איך לא שמתי לב? הבת המושלמת והמדהימה שלי חושבת שהיא שמנה? למה היא לא סיפרה לי שום דבר? הייתי עוזרת לה"
הרופאה באה ואמרה: "אתן יכולות להיכנס" אימא שלה נכנסה קודם, אחרי שהיא יצאה היא הייתה קצת עם חיוך ואמרה: "טוב להתראות אני הולכת הביתה להכין לה ארוחות בוקר, צהריים וערב לחודשיים"
תורי להיכנס, כולי לחוצה, לא התחשק לי לראות אותה מחוברת למכשירים. אבל נכנסתי וראיתי אותה אוכלת. דבר שלא ראיתי אותה עושה במשך חודש.
שאלתי אותה: "רחל את מושלמת, את יפה ואת רזה. למה רצית להרזות?" היא ענתה לי ב:"לא יודעת, הרגשתי שמנה עם עצמי" "זה רק בגלל שאת אוכלת כמו חזיר. אבל את באמת לא שמנה!!! "אני יודעת, לא באלי לגרש אותך אבל אני חייבת לנוח קצת." "טוב אין בעיה, אבל תזכרי שאת אוכלת עכשיו הרבה מאוד"
יום אחר כך הלכתי לבית הספר ולא ראיתי אותה שם מן הסתם. יום אחר כך הלכתי ולא ראיתי אותה גם, שבוע עבר ואז היא באה והיא נראתה כל כך פורחת וזוהרת!!!
באתי אלייה בחיבוק עצום! ואמרתי לה "רחל את נראית מדהים!! סוף סוף!!!" "עזבי אותי." "מה עזבי אותי? מה עשיתי לך?" "לא עשית לי כלום חוץ מלגלות לכולם שהייתה לי בעיה קטנה." "א. היא לא הייתה קטנה וב. אני לא סיפרתי לאף אחד." "טוב טוב." טוב תאמיני למה שבאלך. ביי"
אוף כל כך כעסתי עלייה, אחרי שעזרתי לה כל כך ותמכתי בה היא באה אליי ואומרת לי שאמרתי לכולם שיש לך הפרעת אכילה? איזה חברה איזה.
ממש כעסתי עלייה, ממש אבל.
שבועיים עברו מאז הריב ובמהלך השבועיים האלו היא תמיד הייתה נטפלת אליי והייתה מתנהגת אליי מגעיל. היא באה אליי באמצע בית ספר ואמרה לי "אולי תיעלמי" "אולי תרזי? תמיד תוכלי לחזור לאנורקסיה" היא לא ענתה לי, אומייגאד באמת אמרתי לה את זה? באמת עד כדי כך כעסתי עלייה? זה לא אני, זה לא אני, זה לא אני. לא היה לי מושג איך להתחיל לבקש סליחה.
יום אחר כך באתי לבית ספר ולמזלי תפסתי אותה מוקדם ואמרתי לה" תקשיבי רחל אין מילים לתאר את הסליחה שלי, אני כל כך מצטערת שאמרתי לך את זה! זה ממש לא אני. וזה ממש לא אנחנו לריב ככה!" "היא אמרה לי צודקת. ואני סולחת לך, בתנאי שאת סולחת לי על זה שהייתי מגעילה אלייך." "לגמרי סולחת לך"
ומאז אנחנו חברות טובות.
בנות מושלמת שחושבות שהן שמנות, רוצות להרזות? זה בסדר גמור!! אבל בבקשה אל תהרגו את עצמכן.
יש מיליון דרכים לעשות דיאטות בריאות:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
