תתארו לכם עולם.
תתארו לכם תמימות.
תתארו לכם חיוכים.
תתארו לכם שמחה.
תתארו לכם תקווה.
והכי חשוב- תתארו לכם אושר.
המרכיבים לעולם אידיאלי. ומושלם בעיקר.
הרי כולנו יודעים שזה מאוד פשוט
לחייך כשעצוב.
להיתמם.
לשמוח.
ולקוות.
אז למה אף אחד לא עושה את זה?
למה העולם הזה חייב להיות מלא ב-
עצב.
כעס.
חוסר פירגון.
חוסר תקווה.
חוסר חברות.
חוסר אהבה.
חוסר באנשים טובים.
מאז שהייתי קטנה אני רוצה להפוך את זה לעולם של חיוכים
ושמחה. בעיקר שמחה.
העולם הזה מלא בצבע... ולא מהסוג הטוב.
כשאני אומרת צבע אני מתכוונת לצביעות- מהבחינה הרע.
אנשים מרכלים, אנשים מדברים ובעיקר- אנשים שונאים.
כל כך הרבה שנאה מתרחשת בעולם הזה.
שנאה בין יהודים
בין נשים
בין ערבים
בין אמריקאים
בין נוצרים
וכו'
אנשים פה לא יודעים להעריך שום דבר שניתן להם.
להרבה אנשים יש כל כך הרבה מזל.
אני מקנאה בהם. אני מרגישה שלא התמזל מזלי בעולם זה.
אבל אני עדיין לא רוצה לדבר על זה...לא עכשיו.
אולי עוד מעט אני אספר אבל בינתיים רק תנחשו.
אבל אני מאושרת. רוב הזמן לא. אבל מאושרת.
ומה אני צריכה בשביל להיות מאושרת?
לא הרבה.
אבא שלי תמיד היה אומר לי: "אושר זה לא עושר. כל אחד והאושר שלו, ישנם אנשים שמה שהופך אותם למאושרים זה בתים עם בריכה ומיליון דולר בחשבון בנק. ויש אנשים שבשבילהם להיות מאושרים זה לראות את המשפחה שלהם ולאכול ארוחת שישי חמה..."
תמיד אהבתי את המשפט הזה.
איפשהו בכל העולם המגעיל והצבוע הזה יש מקום קטן-
שבו אתה מרגיש בנוח.
ששם אתה יכול להיות עצמך.
ששם אתה יכול לחייך.
ששם אתה יכול לצחוק.
להיתמם.
ולהיות מאושר.
והמטרה שלנו בחיים כבני אדם הוא למצוא את המקום הזה
ולהישאר שם. בין אם זה בית פרטי עם בריכה ומיליון או בין אם זה דירה קטנה שיש בה מקום לכל משפחתך.
האושר האמיתי טמון בנו ובמה שאנחנו אוהבים.
במה שאנחנו צריכים
ובמה שאנחנו שואפים להיות.
אימא שלי גם הייתה אומרת: "תעשי את מה שטוב לך. מה שגורם לך להיות מאושרת גם אם אוהבים את זה או לא"
והיא צודקת.
אנשים יקרים שקוראים את הפוסט הזה עכשיו.
תעשו מה שאתם אוהבים
תהיו מה שאתם רוצים
הומואים, לסביות וכו'
אתם אוהבים את זה? מעולה!
אנשים אחרים לא אוהבים את זה? הם יכולים לקפוץ לי!
אני אהיה מי שבא לי. אני מוזרה או לא.
בודדה או לא.
אני אעשה הכל על מנת להיות מאושרת.
אשמח אם תמליצו אהובים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
