בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

נראה שאתם כבר יודעים הכל עלי. יודעים עלי יותר טוב מהחברה הכי טובה שלי, מאמא שלי. לפעמים נדמה שאתם יודעים עלי יותר ממה שאני יודעת על עצמי, אם כי אני משתדלת להסתכל על החיים שלי מנקודת מבט שלישית כדי שלא אפספס שום דבר.

...

כבר סיפרתי שאני מפחדת נורא מהמוות? שכל פעם שיש לי קצת זמן לחשוב, אני מנסחת לעצמי צוואה? (תרומת איברים, במקרה שזה מתאפשר. בכל מקרה, את השרידים לשרוף, לא לקבור, ולפזר בלי הרבה גינוני טקס במקום שלא הייתי בו מעולם. את הספר שהתחלתי לסיים, את הפרוייקט להוציא לפועל ואת הכלב, החתול והדגים להאכיל בקפידה. לחייך, הרבה. לא להיות עצובים. בסך הכל הייתי, ועכשיו אני לא, וזה בסדר)?

אולי לכן אני מפחדת ממקומות סגורים, ומגבהים, ומלהבים מסתובבים (כבר הזכרתי את שנאתי העזה למסוקים?). אני מנסה להתגבר על זה, כי אחרי הכל מה שיעזור לי זה לא הפחד, אבל מה לעשות שאני לא רוצה למות, ולאחרונה גיליתי שכולם מתים. בין אם הם בשנות העשרה המוקדמות או בשנות הפנסיה המאוחרות. וחלק ממני פשוט לא מצליח לקבל את העובדה הזאת, שיום אחד, אולי בקרוב מאוד, אני כבר לא אהיה כאן יותר, ולא אזכה לראות את כל זה קורה.

נמנעת מהפרעות אכילה, סיגריות ואכילת אקונומיקה או רעל עכברים. בינתיים זה עובד. הרי אני כותבת את זה, לא?

לא מאמינה בעין הרע. מוזר, אך נכון. לא אומרת חס וחלילה אלא במקרים שבהם הנימוס מחייב.

מה שכן, אני די שונאת את איך שאני מנגנת. אנשים נחושים לגרום לי לנגן ואני לא רוצה אבל אני חייבת. אם לא הייתי אוהבת את הכינור שלי בצורה שעולה על כל מה שנחשב נורמאלי, הייתי מטיחה אותו בקיר עד שהוא היה נשבר, כמו יאן מהסיפור שכתבתי שהחברים הכי טובים שלו איימו להעיף אותו מהלהקה והוא הלך והצית את עצמו ואת הכינור שלובתוך הסטודיו הסגור שבו הוא היה עובד על המנגינות. אם סוף השנה לא היה קרוב כל כך, נראה שהייתי פורשת. בכל מקרה, לא נראה לי שהייתי יכולה ללמוד שנה הבאה, גם אם הייתי רוצה, כי אני מתחילה תיכון וזה עומד להיות קשה למדי לפי מה שמספרים ואני בחרתי מסלול אחר שהוא לא נגינה. וזה עומד להשפיע על החיים שלי לנצח.

אתם יודעים למה אני שונאת מבוכים? יש כל כך הרבה אפשרויות, ופשוט אין זמן לבחור בכולן. ואני מרגישה חוסר אונים עצום, אדיר, כי אני לא יכולה לבחור בכל האפשרויות. אני לא יכולה להיות נגנית וסופרת וציירת ומדענית ואסטרונאוטית ואני לא יכולה להעיף עפיפונים ולרקוד בלט ולשיר במקהלה ולשיר סולו ולהקים להקה ולקפוץ על רגל אחת חמישים פעמים ולגדל שלושה ילדים מאומצים ולגדל שני ילדים ביולוגיים ולהתחתן עם מישהו שאוהב אותי ולהתחתן עם מישהו שלא אוהב אותי ולמצוא אהבת נעורים ולהתנשק בפעם הראשונה בגיל שלושים ושלוש ולעשות קעקוע ולחזור בתשובה ולישון ארבע שעות בלילה ולרכב על סוס ולגלות את אמריקה. אני בת 14 ובערך שמינית מהחיים שלי כבר עברה, אולי יותר במקרה שאני לא אחיה יותר מהממוצע, אם כי קו החיים ביד שלי ממש עמוק. גם הקו הזה שאמור לסמל יצירתיות, שאמור להופיע אצל סופרים. מי בכלל מאמין בבולשיט הזה?

הלכתי להתרחץ, להת' לכם

תישארו שמחים תמיד, אין לדעת מה יבוא מחרD:

 DD: