בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

אני עומדת על השמים מעל לעולם שלנו, רוכבת על הקשת בענן.

אני מסתכלת למטה, ונכנסת לכל איש ואיש בנפרד.

בחיי, הם טיפשים.

קובעים לעצמם חוקים כדי להפוך את העולם לטוב יותר.

יש חוקים ללעזוב שטחים מוגדרים. יש חוקים לשלום, יש חוקים למלחמה,

יש להם חוקים לכסף ולמשפחה.

אם מישהו מפר את החוקים האלה, שנקבעו בצורה שרירותית על ידי מישהו,

יש לבני אחרים, שאולי לא הרבה יותר טובים ממנו, זכות לשים אותו

במקום סגור, לקחת לו את החיים ואת הזמן שלו. יש להם זכות להרוג אותו.

יש להם כסף ונתיבי תעופה ומכוניות ידידותיות לסביבה

כשהסביבה לא צריכה ידידותיות אלא שיקום אינטנסיבי.

חלקם סוגדים לישות עליונה כלשהי, בפולחנים שנבעו כנראה מOCD

לובשים לבוש מיוחד, אוכלים בצורה מיוחדת,

למה שמישהו ירצה שיעשו את כל זה בשבילו? ובמיוחד הישות העליונה?

הם אוהבים להתלונן על הישות העליונה

ולמה בעצם היא לא מסדרת את כל הבעיות שלהם, כשהם

כל כך משתדלים ונוהגים במכוניות ידידותיות לסביבה.

ועל רקע העולם, יש מלחמות

מחלוקות, של אנשים שלא שתו מספיק קפה בבוקר

וגוררים בצורה שרירותית את העולם

לריבים קטנוניים וגרעיניים, שבהם אנשים שכן שתו את הקפה שלהם בבוקר

מתים בלי שום סיבה מיוחדת.

והכל בכוח רצונם

של האנשים הקטנים הללו, שלוקחים את החיים של אנשים אחרים

ובעצם גם הישות העליונה לא יכולה לסדר את זה

לא, היא לא יכולה, כי זה נקבע מרצונם החפשי

של בני האדם.

וככה כל האנשים שנוהגים במכוניות ידידותיות לסביבה

ולא שתו מספיק קפה בבוקר, שמאמינים בישות עליונה

ומבצעים לה פולחנים נבעו כנראה מOCD

הם קרויים מנהיגים. ובשבילם צריך לבצע עוד פולחנים

שלא קשורים בישות עליונה, חלילה

הם היו מתקנים את הכל אם היו יכולים. אבל אין להם כוחות על

אפילו מספיק קפה אין להם, רק טילים

ומוות

ומכוניות ידידותיות לסביבה.