היום התחלתי מחדש לראות גלי, אחרי שפרשתי בפעם הקודמת בפרק 5 אחרי שניסיתי את זה והחלטתי שזו חרא של סדרה. זו עדיין חרא של סדרה, אבל אני לא משאירה דברים כאלה בלתי גמורים. אולי חוץ מעל טבעי, כי העונה השישית באמת לא היתה משהו ואין לי את העונה השביעית עם כתוביות, אבל אם אני אמצא אותה עם כתוביות אני אמשיך.
בכל מקרה, אני רואה גלי, ויש שם את כל הבנים השריריים האלה, בני 17 או 16 או למי בכלל אכפת, ואני יודעת שאני אמורה להימשך אליהם כמו שחתולים לא נמשכים למגבות, אבל מעולם לא הבנתי מה הקטע של אנשים עם שרירים. כשאני רואה מישהו שרירי בלי חולצה, הדבר היחיד שעובר לי בראש זה שהוא טמבל יהיר שלא מסוגל להצטלם באופן נורמאלי. והשרירים פשוט גורמים לי לחשוב "הוא עושה ספורט, והוא עומד לצפות ממך להרבה." וחוץ מזה, זה אפילו לא יפה.
כחלק מהמאבק הפנימי שלי באנורקסיה חיצונית (מאוד אכפת לי מבנות שנשאבות להפרעות אכילה אם כי עד עכשיו לא עשיתי שום דבר חוץ מלהגיב קצת בישראבלוג), נחשפתי לדי הרבה אנשים שמהללים את קימורי הנשים. אבל אני באמת לא רואה למה לגברים אסור להיות מעט שמנמנים. או שמנים. או ממש רזים. או קצת רזים אבל בלי שרירים. או איך שבא להם. זאת אומרת, אני בנאדם פמיניסטי, אבל כשאני אומרת "איזה חתיך" על מישהו שכולן אומרות שהוא חתיך הורס, אני חושבת על "דוגמת הגיקים" המושלמת - השמנמן המוזנח שאוהב משחקי וידיאו, כמו שתמיד מציגים בחורים "פתטים" בסדרות ובסרטים כאלה ואחרים.
אז כן, אולי זה בגלל שגם אני לא ממש נראית מיליון דולר, ואיכשהו התת מודע שלי אמר לי להנמיך ציפיות כי יותר מזה אני לא אקבל. אבל הקטע הוא שכשרואים את כל הספורטאים האלה בגלי, אלה שהכניסו בלי שום חשיבות עלילתית - רק כדי שכמה טינאייג'ריות יוכלו להזיל עליהם ריר - אני לא. זה הכל.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
