בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

בואו נזנח לרגע את הנימה העליזה והמרוממת כדי להזכיר לכם שאני עדיין יודעת לכתוב. אחרי הכל, זה הבלוג שלי ואני יכולה לעשות בו מה שאני רוצה.

_______________________________________

מהלילה הזה השתקפתי בו

זוהרת בחשכת הכוכבים.

עת דמויות נסתרות על גלים דהרו

מסכת רגשותיהם הכבים.

וענפי הבדידות לענפי עץ הפכו

עם גלילים למבשר השממה,

ושחור לירוק ללבן הסתחרר

רוקד עוד עם האדמה.

כוכבים כוכבים בהו מן הליל

מהנהר היא הגיחה, תפארת.

הרמתי מבט אל הגודל המרהיב

מכוחה שלה מתפוררת.

הירח צחק לי בשחוק מרושע

מאורו הכוזב כבר מאסתי

הוא לא ישקר לי, אני כבר יודעת

שהחרב עשויה מפלסטיק.