בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

יש את הימים שפשוט לא בא לך. לא, לא באמת. כי יש את הימים שבהתחלה את פשוט לא מסוגלת ואז את נסחפת אל תוך הכתיבה, ויש ימים שבהם כל מאה מילים באות במאמץ גדול, והדבר האחרון שאת רוצה זה לכתוב, אבל את עושה את זה בכל זאת כי את חייבת, וזו לא שאלה בכלל.

הייתי מקטרת שוב על המורה לאזרחות, אבל שש המילים שלפני המילה "אבל" כבר הראו די בבירור מה דעתי עליה.

אני אוהבת את השורה שמעל המשפט הזה, היא שנונה למדי.

אז היום זה יום שבאמת לא בא לי, אבל אני עושה את זה בכל זאת כי אני חייבת, וזו לא שאלה בכלל.