בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

שמתם לב שכשאני כותבת מילים שבדרך כלל באים ביחיד (מתמטיקה, מוזיקה) ברבים (מתמטיקות, מוזיקות), זה גורם לי לחשוב שאני נשמעת יותר עמוקה?

אז ביטלו לני שעתיים ראשונות מתמטיקה, מה שיכול לבשר רק טוב לבלוג החצי נטוש הזה, שמפאת חוסר זמן לא עודכן כבר עידנים רבים. שאלה - האם המשחקים שלי בשפה (עבירה מדי פעם לשפה גבוהה יותר, עלייה וירידה בין השכבות) גורמים לי להישמע אינטיליגנטית או כאילו שאין לי שליטה על מה שאני כותבת?

מספיק עם השאלות. הנה שיר.

לא. לא שיר. למרות שכבר יותר מדי זמן לא כתבתי שיר.

יש לי הרבה מה לחשוב עליו לאחרונה. לדוגמא (לא דוגמה! דוגמא. באמת.), בשורה משמחת, הספר עובר כעת קראת שלבי הסיום. כל מה שצריך זה למצוא מעשה הירואי מטופש, כמה סצנות מרגשות, אחרית דבר עם מלכת החורף ודאליו וזהו. זה הכי הרבה שאי פעם הגעתי אליו ואני גאה.

לחדשות פחות טובות, אני כבר לא כותבת כל יום. אין לי זמן. וגם, כל דבר בחיים שלי חוץ מהספר די מתפרק כרגע, אבל זה כבר די שולי כי שום דבר לא חשוב כמו הספר, אז זה בסדר. 

נגנבה ממני הכתיבה, אז אחרוג ממנהגי ואוסיף קישור ליוטיוב, שבו תוכלו למצוא את ג'ק מהסיוט שלפני חג המולד תוהה מה הוא עשה.

https://www.youtube.com/watch?v=vGW7EfFSk6Q

אגרול!