בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

אז אני לוקחת את התרופה הזאת נגד חצ'קונים (ממש לא רעיון שלי, למקרה שתהיתם), ובתופעות לוואי אמרו שבמקרים מאוד נדירים זה גם יכול לגרום לדיכאון. עכשיו, אני לא בן האדם שתרופות, או משהו בכלל, יגרמו לו לדיכאון, אז זה חייב להיות איזושהי וריאציה של אפקט הפלצבו שגם יש לו שם שכיף להגות. 

אני באמת לא יודעת מה קרה לי בימים האחרונים. רע לי ואני שונאת את כולם (תמיד היה לי את זה שאני ממש שונאת שאנשים נוגעים בי. עכשיו אני מרביצה להם אם הם אפילו נוגעים בי במקומות שהם לא הרגליים (זה תמיד היה שמור בעיקר לרגליים ובעיקר לברכיים) אלא יותר ידיים ואפילו פנים, אפילו לפעמים אם זה קורה בטעות (עוד סוגריים - שום הטרדה מינית, אפילו אם זה נשמע ככה). איבדתי את המרץ ואת הרצון לקום בבוקר, ביררתי היום על בתי ספר עם מגמת כתיבה יוצרת כי כבר לא כיף לי לצייר. האמנות עזבה אותי. לא כתבתי כבר כמה ימים, אין לי חשק לאכול, יש לי בחילות וכאבי ראש ונזלת. אבל זה בטח רק צינון.

בנוסף, אני מרגישה שאני מתחילה לשנוא את עצמי שוב. למזלי, על זה יש לי שליטה. גם על עצב בלתי נשלט (אני לא אומרת דיכאון כי זה לא) אמורה להיות לי שליטה. יש לי שליטה. אני יודעת שאני יכולה להפסיק להיות עצובה אם ארצה, אבל זה נהיה קשה יותר ויותר לרצות. מה קורה לי.