בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

ילדים הם ל-א מדהימים.

בכלל, החברה שלנו התחילה להכיר בילדות כתקופה נפרדת רק בסביבות המהפכה התעשייתית, צעד מטופש מאוד לדעתי. אם היו מלמדים אותי לקרוא לפני כיתה א' (חינוך אנתרופוסופי, לכו תבינו), לא רק שהייתי מספיקה הרבה יותר, גם הייתי מרגישה יותר טוב עם עצמי. אם היו מלמדים אותי מתמטיקה בסיסית לפני ביה"ס וממשיכים קצת מהר יותר ממה שהמשיכו איתי, אולי הייתי מקבלת קצת יותר מ-52 במבחן האחרון. 

ילדות זו תקופה ממש לא שימושית, לא מבחינת הילד ולא מבחינת החברה. הילד הוא תלותי ומעצבן, מונע לא אחת מההורים לעבוד, מרעיש, דווקאי וחסר תועלת. בסין אנחנו רואים ילדי פלא בני 4 שמנגנים את היצירות הכי קשות של מוצרט על כינור או פותרים משוואות מתמטיות מסובכות, אבל בחברה המערבית החליטו שזה מקסים שהילד פולט שטויות טפשיות מדי פעם, מעליב את ההורים שלו, מלמד ולומד מהילדים בגן קללות, עושק את ההורים עם צעצועים יקרים שהוא חייב. 

כמובן שאני לא אומרת שצריך לחזור לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית ולהעביד ילדים קטנים במכרות פחם, כי מבחינה פיזית הם ממש לא בנויים לזה. אני רק אומרת ששטויות שילדים פולטים זה לא "אוצר", ושאם יתחילו ללמד אותם ולפתח את המוח שלהם מגיל קטן, הם לא היו מרגישים כל כך קטנים וטיפשים בתקופת הבגרות (אהם אמא ואבא). האם ה"ילדות" שווה את זה שמבקרים אותי עד היום שלמדתי לקרוא רק בסביבות גיל שבע? החוויות המפוקפקות שלי מהתקופה שבה הייתי בת 0-11 שאפילו לא נהניתי מהן כי הייתי כל כך מעצבנת ותלותית לא שוות את העיכוב שלי עכשיו. עברתי את התקופה שבה המוח שלי מתפתח הכי מהר. הייתי יכולה ללמוד הרבה שפות, עכשיו אני נאבקת באנגלית. הייתי יכולה להיות גאון מתמטי. הייתי יכולה לכתוב ספר שבאמת טוב והיה יכול להצליח. כמובן, גם עכשיו אני יכולה, אבל לא רק שבזבזתי 15 שנים יקרות אלא שעכשיו זה יהיה הרבה יותר קשה, כי המוח שלי האט את ההתפתחות שלו ויש לי סיכוי פחות מאוד להיות גאון. כנראה שלעולם לא יהיה.

אז תודה, אמא ואבא (התודה היא אמיתית. אתם אדירים, אבל בכל זאת), שעכשיו אני בינונית ותבוסתנית ואולי לעולם לא אצליח לצאת מזה.

אבל באמת, אתם אדירים.

אבל בכל זאת.