בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

סיפור קצר שהיה אמור להיות תסריט, אך הרעיון נזנח מכיוון שאני ממש לא יודעת איך כותבים תסריטים.

****

נטלי וסיוון נפגשו בארומה בתל אביב באחר הצהריים של יום שישי. הטלפונים הניידים של שתיהן היו פתוחים כמובן, כמו שהיו פתוחים כל הזמן - גם בשבתות - רק למקרה שהמטופלים שלהן יתקשרו.

"אהרון הצטנן השבוע," אמרה סיוון בהבעה מותשת ולגמה מהקפה שלה. "את לא מבינה איך ההורים שלו הציקו לי. לא רק זה, אלא שהם גם נתנו לו כל מני תרופות סבתא שהם קראו עליהן באינטרנט - סיוט, פשוט סיוט. לא יודעת למה הפילו עלי את המשפחה הזאת עכשיו."

"את צוחקת עלי," השיבה לה נטלי, חצי זועמת חצי עייפה. "בגלל שהקודם שלי מת מסרטן הם נתנו לי עכשיו אחד מבוגר, כן? כבר סיפרתי לך את זה? בן עשרים ושלוש. חתיך, אבל גיי. הוא עושה לי את המוות. היית חושבת שבנאדם בגיל שלו יהיה קצת יותר בוגר רגשית."

סיוון משכה בכתפיה. "טוב, שמעתי שמיכל קיבלה אחד לפני כמה - שלוש שנים? - עם דוד בגילה, חתיך, עשיר וסטרייט. הם יוצאים עכשיו, אפילו מדברים על חתונה. בחורה עם מזל."

"זונה," תירגמה נטלי את דבריה וצחקקה בלי הרבה הומור. "תמיד שנאתי את מיכל. היא נורא מתנשאת."

"אוי, את לא מבינה עד כמה," הסכימה איתה סיוון. היא כבר גמרה את הקפה שלה, אחרי פחות מחמש דקות, ועכשיו התחילה לחפור עם הכפית בסופלה שהיא הזמינה. "אתמול הייתי במרפאה כדי לבדוק משהו בנוגע לעבר הרפואי של אהרון, והיא גם היתה שם אבל רק בשביל הקפה בחינם, ובקיצור - את קולטת? - היא אומרת לי לנסות רואקוטן. אז אני מחפשת בגוגל ומוצאת שזו פאקינג תרופה נגד חצ'קונים. איזו זונה."

"חתיכת קופה מלוכלכת," הסכימה איתה נטלי. "מי יודע עם כמה גברים היא שוכבת מאחורי הגב של הבחור העשיר. ואם כבר מדברים על זה - ידעת שרועי בגד בסופי מהצבא? כן, שמרתי איתה על קשר. מסתבר שהם היו ביחד שש שנים."

"אוה, כן, אני זוכרת שהיא סיפרה לי עליו," אמרה סיוון. היא היתה בדיאטה כבר כמה שבועות, אבל מדי פעם היא הרשתה לעצמה פינוק כמו הסופלה. עדיין, זה לא היה טעים כמו פעם, לפני רגשות האשמה.

"בקיצור, גם הוא רופא, והוא בגד בה עם המטופלת שלו. גם לו הצמידו אחת בגילו בגלל שלקודם שלו היה סרטן. בכל מקרה, הוא הדביק אותה באיזו מחלת מין - סופי לא היתה בטוחה איזו - ועכשיו הוא מתחנן בפני קופת החולים שלו להצמיד אותו למישהו אחר ושרופא אחר יטפל בזה. מסכן, אבל אחרי הכל זה רק באשמתו."

"סופי בטח היתה ממש שבורה," נאנחה סיוון וצללה עמוק יותר אל תוך הסופלה, שהלך והתקרר. "שמעתי שהם עמדו להתחתן, וזה לא כאילו היא כל כך יפה. זאת אומרת, יהיה לה קצת קשה למצוא..." המשפט גווע על שפתיה והיא ליקקה את הכפית שלה מהשוקולד. 

"כן," הסכימה איתה נטלי ופיהקה. "זה כמו הסיפור הזה עם דוד-"

"דוד ראש המרפאה, או דוד משירות הלקוחות של סלקום?" קטעה אותה סיוון.

"דוד ראש המרפאה. דרך אגב, הוא בדיוק עלה לשלושה מטופלים - שלושה! את קולטת? שלושה מטופלים לרופא אחד? איך יש לו זמן לנשום בכלל?"

"טוב, את מכירה את דוד," צחקה סיוון. "הוא לא צריך לנשום. דיקטטור. מה לגביו?"

"אשתו בגדה בו עם הרופא שלה, זה מה שרציתי להגיד," המשיכה נטלי. "בחור זקן, אולי בן ארבעים וחמש. מטפל בה מאז שהיתה בת - לא יודעת, בת כמה היא עכשיו? בכל מקרה, לכן הוא היה כל כך... נרגן בשבועות האחרונים."

"אני לא שמתי לב להבדל," אמרה סיוון וגמרה את הסופלה בביס אחד אחרון. נטלי רק עכשיו סיימה את הקפה שלה. מצד שני, המטופל של נטלי לא היה מצונן השבוע, וגם אם ההורים שלו ביקרו אותו על ההעדפה המינית שלו, הם לא הציקו לה במשך כל הזמן הזה. הורים לילדים בני שלוש יכולים להיות ממש מעצבנים, חשבה סיוון כשליקקה את הכפית שלה, מחפשת בלשונה שאריות שוקולד שאולי נשארו. סופלה חדש היא לא תזמין. מתירנות זה דבר אחד, אבל היא בכל זאת בדיאטה. 

"אבל עוד מעט החופש הגדול, לא? אני חושבת שאני אקח את השבוע חופשה שלי אז, כל הימים בבת אחת. שמישהו אחר יטפל לשם שינוי בעודד הגיי. כמה שהבחור הזה מדבר."

"גם אני חושבת," הרהרה סיוון. "תמיד קשה לי לעבוד כשחם. אולי נוכל לקחת את אותם ימים, לעשות משהו ביחד. לא מתחשק לך פעם פשוט לעזוב את הכל ולנסוע ליוון?.."