בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

אם כי "מלנכוליות" זו מילה יותר מדי טובה לתאר אותן. פתטיות? מוצפות הורמונים? החלטתי להפסיק לעשות רושם טוב בבלוג הזה. גם ככה רוב אלה שקוראים כאן (חוץ ממאלפוי) לא מכירים אותי, כך שזה לא באמת משנה. מותר לי לכתוב כאן כל דבר, אידיוטי ככל שיהיה.

אף פעם לא חשבתי שיש משהו לא בסדר באופי שלי. המראה שלי? בטח. הקול שלי נוראי. הכתיבה טעונת שיפור, הציור ילדותי, אבל תמיד חשבתי שהאופי בסדר.

גם עכשיו אני חושבת שהוא בסדר. למה שלא אחשוב? שום דבר לא השתנה.

לסיים את העונה השלישית של אוואטר, לתפור תחפושת. להתחיל את שנת הלימודים, ללכת לאייקון. למצוא עבודה, ללכת לעולמות. לסיים את שנת הלימודים. 

אני לא מצליחה לכתוב וזה מטריף אותי. כאילו כל דבר שאכתוב יהיה רגשי, ילדותי ואידיוטי. לא יודעת מה לעשות עם הפרוייקט, רוצה לשפד את עצמי על גרזן. 

גיל ההתבגרות זו חרא של תקופה, בגלל ההורמונים והכל.