בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

מר מרמר התעורר בבוקר

בדיוק בשש

כיבה שעון, עזב מיטה

והלך להתלבש.

לבש חולצה ועניבה

ומכנסיים גם

ממש כפי שהתלבש

מאז ומעולם.

כשצחצח את שיניו

בשש ועשרה

מרוב שנאה עצמית כמעט

ניפץ את המראה.

וכשניתזה משחת שיניים

על עניבתו

בכעס ותסכול איום

עזב הוא את ביתו.

עם תיק מעור של מסמכים

קילל הוא בשנית

ולאור שחר חיוור

נכנס למכונית.

(פורד ישנה, חצי שכורה

נוטה קצת לכחול,

עם גלגלים מתדלדלים

וחוב מאוד גדול).

והשתלב הוא בתנועה

בדרך להגיע

אחרי שבניסיון העשירי 

הצליח להתניע.

לא יצא לי לכתוב לזה המשך, אז כנראה שזה נעצר כאן וימשיך לתפקד כחצי סיפור בחרוזים לנצח *משיכת כתפיים בלתי מחייבת*