בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

כבוד הדדי הוא חלק חשוב מאוד ממערכת החינוך. הכבוד של התלמיד למערכת והכבוד של המערכת לתלמיד. כל אחד מבין את המאבק של השני וכל אחד עושה את מירב המאמצים להקל על הצד השני במאבק שלו כדי שהשנים האלה יעברו בלמידה וביעילות, אך גם יהיו נסבלות. כתלמידה, אני מקבלת הרבה מאוד כבוד מהמערכת (כחלק מכלל התלמידים), ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להודות לה - 

תודה על שהודעתם לי ששעתיים מתמטיקה התבטלו, בדיוק עשר דקות לפני שהשעתיים האלה החלו. השנה יש לנו ספר אחד ולא שניים, וזאת אומרת שהוא כבד פי שתיים מהספר של שנה שעברה וגם ככה התיק שלי הוא לא בדיוק טינאייג'רית שתפישת הגוף שלה מושפעת יותר מדי מהחברה. אם הייתי יודעת על זה ביום שלפני (או אפילו בבוקר) הייתי יכולה אפילו להביא את הטופס של המחויבות אישית ולהשתמש בשעתיים האלה בשביל זה, אבל מובן שלא.

תודה על כל טעויות ההגהה והטעויות העובדיות בספרי הלימוד. זה גורם לי להרגיש כל כך מוערכת כשמנסים לספר לי שישעיהו ליבוביץ כתב את הקטע שכתב במאה ה-14. כשהמשפט מלא בטעויות פיסוק. תודה על ההרגשה הנפלאה הזאת שאני מרגישה כשאני עובדת במשך שעות כי השנה יש בגרויות ומגלה שהספר שאמור להכין אותי אליהן לא עבר אפילו עריכה בסיסית.

תודה על חוסר המרחב. תמיד רציתי להגיע למצב בו יש לי שעתיים חלון ואין לי איפה לקרוא. 

תודה על היחס הבהמתי. כצמחונית לא-אדוקה-במיוחד, אני מתה על ההרגשה הזאת שאני בסך הכל פרה שצריכה לייצר כמות מסוימת של חלב עד סוף י"ב (רק שאף אחד לא ישתה את החלב, מכיוון שלרובו אין ערך מעשי). למרות שבעצם, אולי אני טועה, אולי חדרי הכיתות הצפופים והרועשים מזכירים יותר כלוב תרנגולות מאשר פרות. 

תודה על העונשים הקולקטיביים. אני ממש אוהבת את הידיעה הזאת שלא משנה מה אעשה, איענש בכל מקרה - זה אחד הדברים שאני מצפה לו בזמן שאני מתארגנת כל יום בשש בבוקר. 

ואם כבר הזכרנו שש בבוקר, אני רוצה להודות לכם תודה מיוחדת על זה שאתם משפילים אותי מול כל הכיתה אם אני נרדמת בשיעור. כן, אני יודעת שזה לא מנומס מצדי. אתם צריכים לדעת שאני לא שולטת בזה - זה לא שהשיעור משעמם, זה שישנתי פחות מדי (ולא, אני לא יכולה לישון יותר). זו אחריות שלי להשלים את החומר ואני יודעת את זה, ולכן אני עושה את זה ואתם לא צריכים להפוך את זה ליותר גרוע ממה שזה. 

אני גם רוצה להודות על כל הפעמים שבהם הוספתם חומר חדש יומיים לפני המבחן. אני מבינה שאתם חושבים שאם אתם יודעים את החומר (ולא, לא תמיד אתם יודעים, או לפחות מתייחסים אליו בכיתה) אז בהכרח גם אנחנו יודעים אותו, אפילו שלא למדנו. זה הגיון הגיוני לגמרי.

ותודה גם על שהרסתם ספרות בשבילי! איך שכחתי את זה. המורה מקסימה, באמת, אבל הדרישות שלכם לבגרות עיוותו את החומר והפכו אותו למפלצת מילים מגעילה. תודה. 

תודה על שאתם גורמים לי להרגיש בעלת ערך.

ומעל הכל, תודה על שאתם נותנים לי סיבות להתלונן! אם זה לא מלא כבוד, אז אני כבר לא יודעת מה כן. (הידד, חרוז!)