בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

הלכתי לבקר בארץ הכתומה

ובמרכז הארץ יש מפעל גדול

בו מועסק הרוב של האוכלוסייה. 

ויש בו כיסאות מפלסטיק, שולחנות

וחתיכות של מסטיק תחת כל שולחן

והן חסרות כל טעם וחסרות צורה. 

וכשנכנסתי למפעל ראיתי שלט

השלט שמכריז על העיסוק שלו

(של המפעל) או מטרתו העיקרית.

והוא היה תלוי, השלט, הוא אמר,

מפעל להפרדת שירים מסיפורים. 

כי שם הפרידו הם שירים מסיפורים

ואת שירי-הסיפורים זרקו לפח

וסיפורים שגם היו שירים הלכו

לזבל, או אולי אל תוך מפעל אחר

בו הם הפכו למשהו יותר יעיל.

והמפעל היה נטוש ולא היה

בו אף אחד, אף לא עובד יחיד בודד

ורק הכיסאות וכל השולחנות

מיותמים על הרצפה האפורה.

אורות מהבהבים בכו אל תוך הליל

אל תוך הארץ הריקה מאנשים

אל תוך התופת של הארץ הכתומה

שבה היה זה כבר ביקור שני שלי

אך פעם ראשונה בה היא היתה ריקה. 

והשירים שלא הפרידו נשארו

כחלק מהסיפורים, והם חלקם

היה שירים, שירי-סיפור ולא יותר

יצאו שלמים, לא מופרדים מהמפעל.

וזה אחד מהם, והמבנה שלו

לקוח מארכיטקטורה של אותה

הארץ הכתומה שבה ביקרתי לי

ביקרתי שם זו כבר הפעם השניה.

המפעל עדיין ריק, אני חושבת

ואין בו אף אחד שיעבוד עכשיו

והאורות מהבהבים בזעקה.