בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

אז אני רוכבת על הגל וכותבת פוסט על 2013.

אין לי כוח ל2013.

זה הופך את 2012 לעוד שנה שבה לא פרסמתי ספר.

וזהו.

כבר אמרתי כאן שעורבים הם חיה מדהימה? הייתי אומרת "החיה האהובה עלי" אבל זה נוגד את העקרונות שלי *הרמת אף סנובית*. טוב, זה כן גורם להם להישמע כמו צעצועים.

לא כתבתי כבר הרבה, הרבה יותר מדי זמן. לא רק כאן, בבלוג. גם בספר. אני תקועה ב-260 עמודים (בערך) כי כבר כמה ימים לא היה לי זמן לכתוב, כולל היום (אבל מסיבה טובה. מאלפוי באה אחרי הרבה זמן שהיא לא), ועכשיו אני עצובה. אי-כתיבה של הרבה זמן משפיעה עלי ככה.

היה לי חשק לצייר את רורי וויליאמס, אבל הוא נעלם. אני לא יודעת מה אעשה. אין לי חשק לעשות כלום, ואני ממש שונאת את המצב הזה.

לא פגשתי את וספוצ'י אפילו פעם אחת. אני צריכה.

באממ.

בלום בלום

בלופ

בלועכס

לאאאאטט

נאומפ.

בכל הכנות, אני חושבת שזה פאטתי. אני חושבת שהתחלתי את התהליך שמצליח עד עכשיו של שליטה עצמית ברגע שבו נמנעתי, במודע, מלגלוש לאנורקסיה. אז מה זה בשבילי?

עשיתי את המבחן הזה באינטרנט שאמא שלי אמרה לי לעשות, אמרו לי שיש לי חרדה חברתית קשה. אולי זה נכון, אבל למי באמת אכפת.

אם אפשר, אולי לא אבוא מחר לבית הספר. מחר זה פשוט לא יום טוב בשבילי ללכת לבית הספר. אני אבקש מאמא שלי להתקשר למחנכת כדי לראות אם אפשר שזה יהיה יום בחירה (ואולי זה חלק מהחרדה החברתית, שאני אתקשר למחנכת רק במקרים מאוד, מאוד קיצוניים, כי אני לא אוהבת להתקשר לאנשים).

אז אני אבקש

לכל מקרה שלא יבוא, אני צריכה להכין מחברת אזרחות. עכשיו,

אני רגילה מבית הספר הקודם, שאפשר שיהיו כמה מקצועות במחברת אחת. ובתחילת השנה אף אחד לא אמר שזה אסור, ולאף אחד עד עכשיו באמת לא אכפת. חוץ ממנה

אז יש לי את המחברת של ישו (ויהיה שמו כאן ישו), ואני צריכה להעתיק אותה. ניחא.

אין לי מחברת להעתיק אליה. צריכה לקנות, כי אם לא

אז מחר המורה לאזרחות, שאת דעתי עליה כבר אמרתי בפוסטים קודמים ובכל מקרה לאף אחד לא אכפת, היא לא תרשה לי להיכנס לשיעור

זו רק אחת מהסיבות למה אני לא רוצה לבוא מחר

ובכלל

ובכלל

האינטרנט אמר שיש לי חרדה חברתית, אז מותר לי.

יש את הימים שפשוט לא בא לך. לא, לא באמת. כי יש את הימים שבהתחלה את פשוט לא מסוגלת ואז את נסחפת אל תוך הכתיבה, ויש ימים שבהם כל מאה מילים באות במאמץ גדול, והדבר האחרון שאת רוצה זה לכתוב, אבל את עושה את זה בכל זאת כי את חייבת, וזו לא שאלה בכלל.

הייתי מקטרת שוב על המורה לאזרחות, אבל שש המילים שלפני המילה "אבל" כבר הראו די בבירור מה דעתי עליה.

אני אוהבת את השורה שמעל המשפט הזה, היא שנונה למדי.

אז היום זה יום שבאמת לא בא לי, אבל אני עושה את זה בכל זאת כי אני חייבת, וזו לא שאלה בכלל.