בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

זהו, אני לא "ילדה מיוחדת" יותר, ולא לומדת בבית הספר של בילדים ה"מיוחדים" ולא משחקת את המוגבלת שכלית בכל מפגש חברתי מסוג כלשהו, שבו לא מעורבים ילדים שגם הם "מיוחדים". עכשיו אני תיכוניסטית מן המניין בתיכון לאמנויות ע"ש תלמה ילין, משמע נתתי למערכת החינוך הקרה וצרת האופקים לבלוע אותי אל קרבה כמו שרימפס מקולקל.

ועוד עובדה אירונית - מחר אני יוצאת אל הקניון עם חברים. עוד מעט אני אתחיל להתאפר ולשים שפתון ולהפחית בשליש את כמות הלבוש הממוצעת שלי.

תקופה של שמונה שנים נגמרה. הידד.

כי האייפוד שלי דפוק אז לא היו שם רווחים ביו השורות.

איה הבל אחיך, קין

איה הבל אחיך? קרא.

נחבאתי, נסתר מהעין

 מבועת ורועד במורא.

איה הבל אחיך, קין

 באמת, איה הבל אחי?

הרגתי אותו, אך עדיין

 השומר אחי אנוכי?

 __________________

 כשאין כוח לכתוב, צריך להכריח את עצמך לכתוב כי אחרת יש מחסום כתיבה וזה נגמר רע. לכן השיר הזה כל כך גרוע. עמכם הסליחה^^ >

הדבר היחיד שרע בתיאור הבלוג החדש, זה שאלה שביקרו בבלוג קודם לא ראו אותו.

ואני לא מבינה איך לא זכרתי את "כי תצא בדרך אל איתקה" מכיתה ה'. זה פשוט מושלם.