יומנה של נערה

כן דווקא 28. עוד 4 שעות מספיק לי. אני אוסיף שעתיים ל6 שעות השינה שלי ויהיו לי עוד שעתיים חופשיות בשביל עצמי.

24 זה לא מספיק. היקום לא עומד בקצב שלנו. זה הספיק לאדם הקדמון, אבל עכשיו עם כל מה שיש לנו לעשות במהלך היום? רק 24 שעות? נשמע כמו בדיחה גרועה.

נכון, סידור זמן נכון, בלה בלה בלה. יש דברים שלא תלויים בי. למשל, היום קמתי ב6 וחצי, אחרי 6 שעות שינה. אין בעיה. באתי לתחנה בזמן, האוטובוס לא הגיע. פשוט לא בא. טוב. איחרתי לשיעור הראשון ושיעור שני היה חלון. ממש קסם של בוקר. לא נורא, הקדשתי את הזמן לחיפוש דילים לאילת ושיעורי בית במתמטיקה.

סיימתי ללמוד ב2. נסיעה עד הבית זה 40 דקות בערך, במקרה הטוב והקורס בפסיכומטרי מתחיל ב5. אז אחרי חישוב מהיר, במקרה הטוב הייתי מגיעה הביתה ברבע לשלוש. ואז הייתי צריכה לצאת ב4, כי הקורס מתקיים ליד התיכון שלי. יופי. שעה ורבע בבית. אז לא רציתי להפסיד 12.80 שקל על אוטובוסים והלכנו כולנו לקניון. אכלנו וצחקנו. חהחהחה. עדיף היה לשבת קצת בבית האמת. צחוקים יש גם בבצפר. 

לא, האמת היה כיף, אבל יש בית למען השם. אני לא בצבא שאני לא רואה בית נכון? אני רק בת 17 וחצי. רוצה את המחשב שלי לפעמים. את החדר. את הכלב. את הטלויזיה. 

עכשיו, אם היו 28 שעות ביממה? היו לי עכשיו עוד 4 שעות לעצמי. 

אז אני פונה לירח ולכדור הארץ. עשו טובה, תזוז יותר לאט. 

עריכה - קודם ביקשתי מהשמש לזוז לאט יותר. איזה חומוס יצאתי.

זהו לא פוסט התרברבות/השתחצנות. זה דיון שלי עם עצמי, אבל אתם תמיד מוזמנים להצטרף. בגלל זה הוא נכתב כאן.

אני ממש לא טיפשה, אפילו חכמה. אבל אני לא מממשת את מלוא הפוטנציאל שלי. 

אני לא לומדת למבחנים, רק מקשיבה בשיעורים, לפעמים קוראת את החומר לילה לפני, במקום ספר, וזהו. הציון, בדר"כ נע בין 85-100. ציון מעולה לכל הדעות. זה לגביי מקצועות רבי מלל.

מתמטיקה. אח הטמטומתטיקה. רק הקשבה, למורה פרטית העלתה לי את הציון המופלא 16, כן אכן כן, 16 בשאלון 06 ל65. אם הייתי עושה שיעורי בית הייתי מקבלת 90. עצלנית. 

לא, המורה שלי למתמטיקה לא גרוע, חס וחסיסה (תודה לאהובי שגורם לי לעוות את הצמד חמד חס חלילה), אני מתה על המורה הזה! אם הוא היה מרצה שלי באוניברסיטה אני כמעט בטוחה שהייתי נדלקת עליו ובוספו של דבר מנהלת איזה רומן קטן. כמובן אם לא היה לי חבר. אני נאמנה. 

אגב, נכון שאני לא היחידה? בטוח יש עוד בנות שחושבות שהמורה שלהן למתמטיקה הוא סקסי . כי לא משנה מה תגידו, חנונים, במיוחד גאוני מתמטיקה זה סקסי.

נחזור לנושא.

וואי זה ממש כמו שיחה שלי עם עצמי. אני סוטה מהנושא וחוזרת שוב ושוב סוטה. אלוהים ישמור איזו סוטה! טוב, סליחה (ואני גם מתנצלת! לא יאומן!).

חזרנו לנושא. אני והפיצול הדמיוני.

אז יש פוטנציאל! לא ממומש! יותר נכון פוטנציאל בבחורה עצלנית במיוחד. אבל מה גרם לי להיזכר בזה עכשיו לעזעזאל?

אני לומדת לפסיכומטרי, והיה מבחן מחצית לפני כשבוע. אני לא לומדת. מתוך 2500 מילים בערך, שמחולקות ל8 יחידות, למדתי יחידה אחת. וגם אותה לא סיימתי. ואלה רק המילים בעברית. באנגלית יש פחות אבל את רובן אני יודעת אז אני חושבת שאני כן אלמד את אלה שאני לא יודעת כדי לעלות סיכויים.

אבל נעזוב מילים. צריך לפתור יותר מ 220 שאלות ב220. פחות מדקה לשאלה. זה קשה. באמת. הזמן הוא אויב גדול והוא משתף פעולה טוב מאוד עם העייפות והחוסר ריכוז. פשוט השלישיה הקאמרית.

היום היינו בשיחה, ראינו תוצאות של מבחן מחצית. 63% תשובות נכונות (בפועל זה יותר אבל לא משנה). בקיצור, המדריכה מסתכלת על הדף, ואומרת "רואים שאת לומדת! יש מקום לשיפור אבל יש פה המון פוטנציאל." הייתי בטוחה היא תגיד שאני מקרה אבוד כי לא התקדמתי בכלל! כמובן שהנהנתי עם הראש ועשיתי פרצוף גאה בסגנון של "ברור שאני לומדת, את רואה תוצאות." גועל נפש. למה אף אחד לא יושב לי הראש?

אם יתחילו לשבת לי על הראש, אני אפיל אותם ממני כמו השוורים הזועמים האלה כשמנסים לעלות עליהם. בדיוק ככה. 

אני צריכה את זה.

אני שונאת את זה.

אני חייבת את זה.

אני אדחוף את זה מהחלון.

כן, ככה אני. בלי טיפת כוח רצון שכל מה שקשור ללשבת על התחת. סליחה שהתחת שלי הוא לא כמו של קים קרדאשיאן. לה בטח נוח לשבת שעות על גבי שעות על התחת. 

פוטנציאל יש, והרבה - עכשיו צריך לעשות איתו משהו!

אגב, איך הפסקתי לעשן, וגם לגרום לחבר שלי להפסיק אבל להשקיע בלימודים אני לא יכולה? איזה מין כוח רצון מפגר זה?

אוהבת את כולם!
נ.ב - אני במצב רוח כזה אוהב כי קניתי שמלה חמודה אחרי שחיפשתי כל הקיץ. ועוד בהנחה! אין לכם מושג איזה אושר! 

בחדר העבודה של אמא שלי יש מראה ענקית. הכלב שלי אוהב להישכב באמצע החדר, מול המראה ולהתסכל על עצמו ועל אמא שלי שנמצאת מאחוריו, ככה הם משתעשעים. עד לא מזמן הייתי בטוחה שזה הדבר הכי רגיל בעולם ושכל כלב עושה ככה. 

לפני כמה זמן היינו אצל חברה של ההורים, כלבנית שמתעסקת עם כלבים הרבה שנים וכרגע בעלת שישה כלבים.

היא סיפרה לנו שאחת הכלבות שלה רואה מראות. לא הבנתי מה מיוחד בזה, הכלב שלי כל הזמן שוכב מול המראה ומשתעשע עם אמא. ידעתי שהראייה שלהם שונה והכל אצלהם בנוי אחרת, אבל לא ידעתי שזה עד כדי כך שהם לא רואים מראות. ככה הבנתי שהכלב שלי מיוחד. 

זה גרם לי לחשוב, כמה עוד דברים יש שנראים לי רגילים ופשוטים ואין לי מושג עד כמה הם מיוחדים?