אוקיי אז פוסט חדש.
וופעם על אחריות.
אחריות,מחויבות,נתינת אמון,להיות אחראים להכול.
לפעמים זה קשה לפעמים זה קל אבל עדיין אחראים.
יש אנשים שאין להם את זה.
אנשים כאלו מעצבנים אותי.
במיוחד בקטע הזה שאתה צריך להכין איתם עבודה ולהגיש.
כמו הקטע שקרה לי:
נתנו לנו עבודה בזה"ב(זהירות בדרכים)
לעשות מצגת או סרטון בנושא זהירות בדרכים.
נתנו לנו אותה מלפני איזה 3 שבועות וזה..
היינו צריכים לבחור עם מי לעשות אותה, אוקי,אני בחרתי לעשות עם שלושת החברות שלי.
אמ המורה נתנה לנו שבועעים הארכת זמן.
כמעט שבועיים עברו , עוד יומיים יום ראשון
(הגשת העבודה)
והחברות שלי שכמובן סמכתי עליהן ואני עושה איתם את העבודה ועשינו קטעים
שקשורים למעבר חצייה,חצייה נכונה וכל זה..
מסתבר...
שהקטעים יצאו על הפנים.. כל שניה מישהי צוחקת.. אחת רצתה בכלל לעשות פיספוסים בסרטון
זהירות בדרכים אמור להיות דבר מצחיק?
מישו נהרג. זה מצחיק?
לפני שבוע אמרתי להן בוא נעשה את הסרטון אבל לא הם משכו ומשכו את זה....
עד שהגענו למצב שאין לנו בעצם כלום לא סרטון לא כלום.
ועכשיו אני באטרף של מה לעשות
דברים שהכי משפיעים עלי זה לחץ וזמן..!
שומדבר לא עובד שום תוכנה לא עובדת אצל אפחת
הלחץ הזמן לוחצים עליייךך ..
הן קבעו להיפגש מחר, אבל מה, הן יספיקו משו לעשות?
לא.
אז לכן הגעתי למצב שביקשתי עזרה ממישו שיערוך לנו
או לפחות הצעתי רעיון שיעשו את המצגת ואני אתעסק בסרטון.
אבל לא.. הן נדבקו לרעיון של הסרטון..
הגעתי למצב שאני כבר יוצאת עליהן שהן לא אחראיות והיינו אמורים בכלל לעשות את זה לפני שבועיים.
הן אומרות לי בואי נבקש הארכת זמן.
איזה הארכת זמן!? זה נגמר.. שילמדו גבולות. שילמדו להיות אחראיות.
פאקינג מצאתי תצ'מי בוכה מיואשת לא יודעת מה לעשות.עצבנית.
לא רוצה לקבל 0 שהן יקבלו אבל לא אני.
אני עשיתי הכול כבר.
ואני יודעת שיש חלק שגמאני די אשמה בו אבל עדיין.צריכה להיות אחריות איפושהו לא?
אם הן ידפקו אותי?
ישלי דרך לדפוק אותן חזרה.
הייתי חייבת לפרוק את כל זה... לשתף.
לא יכולתי להחזיק את זה יותר.
אבל אי אחריות זה באמת דבר מעצבן
איך אתם חושבים?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
