**כתבתי את הפוסט ביום שבת ושמרתי אותו בטיוטות . בסוף החלטתי שכן לפרסם אותו.**
לאומת הפוסט הקודם אני רוצה להגיד שהיום אני במצב רוח מעולה!
מאז הפרידה יוצא לי לחשוב עליו הרבה... ואם כמה שזה נשמע מוזר אני חושבת שאני כמעט התגברתי לגמרי.. חשבתי שיהיה לי קשה יותר להתגבר על מישהו שהיה לי קראש רציני עליו פאקינג 4 חודשים! כן כן .. 4 חודשים שלמים.. ולא כתבתי עליו אפילו לא פוסט אחד לפני שניהינו ביחד כי פשוט חשבתי שהמוח שלי מתעתע בי .. חשבתי שזה יקח מספר ימים ואז יחלוף.. זה נמשך טיפה יותר זמן ממה שציפיתי... [רציני מה הקשר?]
יש אנשים שבשבילם 4 חודשים זה כלום זמן , אך אני חייבת לציין שזה הזמן הכי ארוך שהייתי דלוקה על מישהו איי פעם! לא שהיו כל כך הרבה .. [3 פעמים] .
אתמול שהייתי בשיא החרא פתאום קיבלתי שיחה מסמנטה "את באה איתנו לבאולינג?" פאקק! כל הדיכאון שנפל עלי גרם לי לשכוח שהבטחתי שאבוא! "ברור אני בדרך ... " זרקתי על עצמי את הבגדים שהיו בסביבה בהישג יד , לקחתי את הארנק בלי לבדוק כמה כסף יש פנים ויצאתי.
אחרי דילמה ארוכה שניסינו לחשוב אם להמשיך לבאולינג או לפנות לבניין הסנוקר החלטנו שאנחנו רוצים סנוקר [הרבה יותר כיף דע....] עלינו למעלה והתחלנו משחק. ועוד משחק.. ועוד משחק ...
בכל פעם שאנחנו בסנוקר הזמן פשוט טס! אנחנו משחקים בערך משעה 8 בערב ואנחנו יכולים להמשיך ולהמשיך בלי לשים לב עד עלות השחר.
אני לא יודעת למה אבל משהו באווירה של הסנוקר גורמת לי להרגיש טוב . חוץ מזה שזה משחק ממש כיף
[!!!] ומעביר את הזמן יש במקום מוזיקה טובה , שתייה , פיצוחים , אורות מהומהמים ועשן הסיגריות שמתערבב עם הצבעים היפים של הכדורים. הלוואי שהמצלמה שאני כל כך רוצה כבר תגיע אלי! ברגע שיהיה לי אותה אני יכולה להבטיח שאצלם את המשחקים שלנו ואעלה לפה. וכמובן הכי חשוב שזה זמן איכות נהדר לי ולחברים שלי
[ואני חושבת שאני מפתחת תחביב חדש] מהרגע שנכנסתי למקום והאור על השולחן שכחתי לגמרי שהייתי בבאסה. למרות שסנוקר היה נושא משותף של שניינו, בעיקר שלו ..
[היינו אמורים לעשות משחק אחד על אחד .. אבל אל דאגה, אני עוד אכסח לו את הצורה בסנוקר הזדמנות] עברה בי מחשבה אחת בלבד עליו. והיא חלפה לי בראש אפילו בלי לעצור ואשכרה להכנס לזה. היא באה כשעזבנו את המקום
[ניצחון צמוד אחד לסמנטה והכרזנו על תיקו במשחק השני למרות שהקבוצה שלי ושל אריק הייתה אמורה לנצח ... ] ונסענו אל הפאב
[שבסוף ויתרתי על ללכת אליו בשביל אחותי
]. על הכביש המהיר בדרך לנתניה , פתחתי חלון באוטו של אריק , סאמי הפעילה מוזיקה ואריק הגביר . אני ולילי מהמושב האחורי שרנו
[צרחנו] בלי חששות לזיופים שתקענו . הסתכלתי מחוץ לחלון וחשבתי
"אני עושה חיים גם בלעדיו!" הרגשתי קצת רע, לא יודעת למה. . התאלמתי מהמשפט המטומטם הזה ולא חשבתי עליו יותר ..
אתמול והיום אני מתרוצצת ממקום למקום , מחבורה אחת לחבורה שנייה ...
אני כל כך עמוסה שאין לי זמן לחשוב (:
אבל אני שמחה. זה מעודד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dorian.